תחיינו גליון 7 עם כמה הבהרות ע"פ סרטון שיחזור הסיפור.
"מכון חנה" - הנושא את שם אמו של הרבי, הרבנית חנה - הוקם בשנת תשל"ד כמוסד לבעלות תשובה צעירות המשלימות את פערי הידע שלהן בתורה ומצוות. מוסד זה היה חבבי מאוד על הרבי, שנתן את הסכמתו לקרוא את המוסד ע"ש אמו.
כבר משנתו הראשונה של קיום המכון, החל הרבי לפקוד אותו במהלך ה'סדר' שערכו עבור התלמידות. בניין המכון, שוכן ברחוב פרזידנט, ומשמש כביתן של התלמידות, בפרט בימי הפסח בהם אינן יכולות לשוב לבית הוריהן, בו לא נשמרו הלכות הפסח כראוי. [[קובץ:שחזור הסיפור. .png|ממוזער|1. כאן עצר הרבי והתכופף פנימה באופן שכולם יראו אותו. 2. כאן עמד מענדל פלר בתחילה. 3. אח"כ התקרב עד לכאן והרי שאל אותו שוב. 4. כאן עמד הרב משה פלר. (ע"פ שחזור הסיפור)]] בשנת תשל"ז ערך השליח הרב משה פעלער את הסדר ב'מכון חנה' יחד עם הבנות. בליל הסדר ערך הרבי סיור באולם בו התקיים הסדר [זה היה בקומת המרתף]. כאשר עלה במדרגות בדרכו החוצה, התעניין אצל המזכירים מי ישאל את ארבע הקושיות בעת ה'סדר'. הם השיבו כי בנו של הרב פעלער יהיה זה שישאל.
מעבר למעקה המדריגות, בפינת האולם, עמד הילד מענדל פעלער. הרבי התכופף והשעין את פניו הק' לתוך החדר, כך שכולם ראו אותו, פנה לילד ושאל האם הוא כבר יודע את ארבעת הקושיות.
באותם רגעים, הוא עמק במרחק מה ולא שם לב שהרבי מדבר איתו. הוא התקרב מעט, והרבי חזר על השאלה שנשאלה, הפעם באנגלית:
"?Do you know the four questions" [האם אתה יודע את ארבעת הקושיות?]
"יע".
"by heart" [בעל-פה?]
"יע".
שוב פנה הרבי אל מענדל ושאלו, בהצביעו על אביו שעמד בסמוך:
?But does he know the answers [אך, האם הוא יודע את התשובות?].
למשמע הדברים חייכו כל הסובבים, ובכך תם הביקור באותו הלילה.
ביום המחר, לאחר תפילת החג, נקרא הרב פעלער לחדרו הק' של הרבי. כאשר הגיע הבחין כי הרבי עומד בפתח הדר, בעודו עטוף בטלית. הרבי ביקר להבהיר לו ששאלותיו מאמש לא היו 'דברי צחות'.
ראיון עם הרב פלר
הסיפור שלי עם הרבי, גליון 95, צו תשע"ז
ממוזער|הרב משה פלר / JEM זכיתי לשמש שליח של הרבי ל'ערי התאומים' של מינסוטה, מיניאפוליס – ס' פול, זה למעלה מחמישים שנה. יצאנו בשליחות הרבי למינסוטה כחודש אחרי החתונה בשנת תשכ"ב (1962).
בשנת תשל"א (1971), ייסדנו, אשתי ואני, ביחד עם הרב מאניס פרידמן את 'בית חנה', תכנית שבמסגרתה יוכלו בנות מרקע לא דתי ללמוד על יהדותן. בשנה הראשונה השתתפו אחת עשרה בנות, בשנה השנייה השתתפו ארבעים ושבע, בשלישית מאה ועשר, וכך זה הלך וגדל משנה לשנה. מי היה מאמין שהגרעין הראשוני ל'בית חנה' – שצמח והיה למעוז של תורה עבור נשים מרחבי העולם כולו – ייזרע, מבין כל המקומות בעולם, דווקא במקום הכי לא צפוי – מינסוטה. כעבור כמה שנים אחרי שהתחלנו עם 'בית חנה', שפעל במתכונת של תכניות עונתיות, נוסד בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, בסמוך למרכז חב"ד העולמי, סמינר לבנות בשם 'מכון חנה', שפעל במתכונת של שנת לימודים מלאה. מאחר שבנות רבות מבין תלמידות 'מכון חנה' היו בוגרות 'בית חנה' שלנו במינסוטה, ואשתי ואנוכי שימשנו כדמויות אב ואם עבור הבנות הללו, הוזמנו להוביל שם את ליל הסדר בחג הפסח. נענינו להזמנה, והחל משנת תשל"ד (1974) היינו עורכים שם את הסדר בכל שנה.
באותן השנים, נהג הרבי לערוך סבב של ביקורים במוסדות חינוך שונים ברחבי השכונה, בטרם פנה לביתו לערוך את הסדר הפרטי שלו. במהלך ביקורו של הרבי ב'מכון חנה' בשנת תשל"ז1 (1977) התרחש המאורע הבא:
הרבי נכנס וסקר את המקום כולו. הוא עבר ובחן את חדרי הכיתות, עלה לפנימייה, ואפילו נכנס למטבח. למעלה ממאה נשים, ובכללן תלמידות, מורות וסייעות, עקבו אחר כל תנועה של הרבי. לקראת סיום הסיור פנה הרבי לרב גרונר, מזכירו, וביקש לברר, "מי שואל כאן את ארבע הקושיות?"
"בנו של פלר", השיב הרב גרונר, כשהוא מתכוון לבני, מענדל, שהיה אז ילד בן תשע.
הרבי החל בדיוק לטפס בגרם המדרגות העולות מחדר האוכל השוכן בקומת המרתף, שבו נערך הסדר; הוא הביט מעבר למעקה אל מענדל ושאל אותו ביידיש, "אתה יודע את ארבע הקושיות? אתה יודע אותן בעל פה?"
בני, שהיה ילד טוב וחסידי, נאלם דום! הוא היה המום מכך שהרבי מדבר אליו, והוא לא ידע איך להגיב.
הרבי חזר שנית ושאל אותו, הפעם באנגלית: "האם אתה יודע את ארבע הקושיות? האם אתה יודע אותן בעל פה?" הפעם מענדל הנהן בראשו לחיוב, והרבי חייך והצביע עלי, "אך, האם הוא יודע את התשובות?"
כולם צחקו. זה היה רגע יפה. היה לנו ליל סדר מקסים.
השעה הייתה כבר בסביבות ארבע לפנות בוקר כאשר הגעתי למיטה, ולכן למחרת בבוקר לא הספקתי להגיע למניין התפילה עם הרבי. באתי לבית הכנסת ב-770 מאוחר יותר, וכאשר הגעתי הרבי בדיוק עלה מבית הכנסת חזרה לחדרו. אחרי שעבר על פניי ונכנס לחדרו, הגיע אלי המזכיר והודיע לי שנקראתי להיכנס לחדרו של הרבי.
הרבי עדיין היה עטוף בטליתו, וכאשר ראה אותי, פנה אלי במבט רציני והבהיר, "מה שאמרתי אמש במכון חנה לא נאמר כבדיחה. כולם שם התייחסו לכך כאל בדיחה, אבל אני לא התכוונתי בצחוק".
והרבי המשיך והסביר: "ילד לא מבין טקסים וסמליות. ילד חושב לעצמו, 'עברנו כבר את כל זה בשנה שעברה! בשביל מה אנחנו חוזרים על זה שוב?' זו למעשה השאלה שהילד שואל את עצמו בלב. ולכן, על האבא להעביר לענות לילד גם על השאלה הזו, ולהעביר לו את המסר שזה לא כמו בשנה שעברה – זה משהו חדש. זה לחוות שוב מחדש את מה שקרה בשנה שעברה. האם אתה מבין זאת?"
לא הגבתי, ולכן הרבי חזר על דבריו שנית.
אחר כך אמרתי, "אני מבין. הרבי מתכוון להסבר החסידי למאמר חז"ל ש'בכל דור ודור, ובכל יום ויום, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. אנחנו אמורים כל הזמן לחוות מחדש את יציאת מצרים, ולחוש בכל פעם כאילו זוהי חוויה חדשה". הרבי הנהן בראשו, "כן. זהו מה שהתכוונתי".
אחר כך הורה לי הרבי, "כאשר תחזור למכון חנה, מסור להן את הרעיון הזה, ואמור להן שלא התכוונתי להתבדח".
כמובן, אמרתי לרבי שכך אעשה; אולם, מאחר שאני גם אופורטוניסט בטבעי, ומאחר שבחג הראשון של פסח חל יום הולדתי ואני הייתי במקום הנכון בזמן הנכון, החלטתי לנצל את ההזדמנות הזו בה אני מדבר אל הרבי ביחידות ואמרתי לו, "היום הוא יום הולדתי. היה לי 'יציאת ממצרים פרטית' 'כחצות הלילה' אחרי ליל הסדר הראשון". אבי ע"ה לקח את אמי לבית הרפואה באמצע הסדר, ואני נולדתי בסביבות חצות.
בתגובה לדבריי צחק הרבי ואמר, "זהו אותו מסר. בכל פעם שאתה מציין עוד יום הולדת, זהו אותו רעיון. כל יום הולדת צריך להיות חוויה חדשה לגמרי".
אחר כך הרבי הרעיף עלי שפע של ברכות.
הרב פלר שולח את דברי הרבי להגהה - "בלבביות כזו - שיתורצו הקושיות"
תחיינו גליון 7, ניסן תשע"ז
לאחרי החג הרב פעלער העלה את הדברים על הכתב, וזכה שהרבי יגיה את דבר המעשה:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
חזרתי לפני התלמידות את מה שאמר לי כ"ק אדמו"ר שליט"א כשהיתה לי הזכות הנוראה להכנס לחדר כ"ק אדמו"ר שליט"א ולשמוע מכ"ק אדמו"ר שליט"א ביאור על דברי אדמו"ר שליט"א ב"מכון חנה".
ומכיון שהרבה ביקשו ממני לחזור לפניהם את דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א, הנני למסור לכ"ק אדמו"ר שליט"א את הענין כפי שאני זוכרו, אף שחבל שאינני זוכר בדיוק את האותיות, ותקותי שהבנתי את נקודת הדברים. והנני חוזר כזה:
בהיות כ"ק אדמו"ר שליט"א ב"מכון חנה", ליל א' דחה"פ לפני הסדר לברך את התלמידות תחיינה שאל כ"ק אדמו"ר שליט"א את בני שי':
?Do you know all the questions? By heart [האם הינך יודע את כל השאלות? בעל פה?].
בני שי' ענה הן, וכ"ק אדמו"ר שליט"א המשיך לדבר אל בני שי' כשמצביע עלי:
?Does he know all the answers [האם הוא יודע את כל התשובות?].
התלמידות צחקו וכולנו שמחנו מהצחות. כשנכנסתי לחדרו הק' אמר לי כ"ק אדמו"ר שליט"א שהנאספים קיבלו הנ"ל כצחות, אבל בעצם הכוונה בשאלה לבני שי' היתה, לא רק אם יודע הד' קושיות בעל-פה, אלא כפי שמבטא דוקא הביטוי האנגלי עמו השתמש ... : By heart - "עם הלב" (ולא בעל פה" (בלה"ק) או "אויסווייניק" (באידיש)). כלומר: האם יודע אתה את הקושיות בהרגש לבבי.
והסביר כ"ק אדמו"ר שליט"א:
הבן-השואל מתקשה להבין: הרי אשתקד ראה כבר את כל חגיגת הסדר - שאל את השאלות וקיבל תשובה: ואם כן, לשם מה חוזרים ועושים השנה את הכל מחדש? והרי ביהדות אין ענין של "Ceremonies" [טקסים]? וזוהי שאלה שהבן שואל (או, עליו לשאול) בהרגש הלב.
ועל זה באה התשובה של האב: "עבדים היינו לפרעה במצרים וכו'". כלומר: אין הכי נמי שגם אשתקד חגגנו את הסדר עם כל הפרטים וכו' - זה היה חגיגת ה"יציאת מצרים" של אשתקד: ואילו מה שאנו חוזרים השנה וחוגגים (מטבילין וכו') מחדש - זהו עבור ה"יציאת מצרים" שלנו השנה. וע"ד בכל דור ודור - ובכל יום ויום - חייב אדם כו'", וכהביאור בדא"ח בענין יציאת מצרים.
ולתירוץ זה התכוון כ"ק אדמו"ר שליט"א באמרו: Does he know the answer [האם הוא יודע את התשובה] - התירוץ לשאלה הלבבית של הבן.על תוכן המכתב הוסיף הרבי בכתב יד קודש: "כולל שיסבירו בלבביות כזו - שיתורצו הקושיות ויבטלו בהרגשו של הבן (שירגיש שיצא ממצרים עתה)".
על דבר הסיפור מוסיף הרב פעלער פרט נוסף, מעניין ואישי:
"באותו היום, יומו הראשון של חג הפסח, חל גם יום הולדתי. ניצלתי את ההזדמנות המיוחדת לה זכיתי, וסיפרתי על כך לרבי. הרבי חייך ואמר: "הרי זהו אותו עניין!", כאומר: גם את יום ההולדת יש לחגוג ברצינות, עם חווייה מחודשת.
בשנים הבאות, היו מספר פעמים בהן הזכיר לו הרבי על דבר הסיפור באומרו: "שיבאר את התשובות"...
קשרים
- ראה ערך כאילו יצא ממצרים
- דרשה: יציאת מצרים שבכל יום (הרב שלמה יוסף זוין)
- שיעור: היציאה התמידית ממצרים (הרי"כ)
- שיעור: שיחת החג - האם כבר יצאנו ממצרים?
Footnotes
-
במקור: תשל"ח. תוקן ע"פ תחיינו, וע"פ סרטון שיחזור הסיפור עם מענדל פלר. ↩