"חד גדיא" כולנו מכירים את השיר האהוב הזה על הגדי שאבא קנה בשני זוזים, ובא החתול ואכל את הגדי (קצת מוזר שחתול יכול לאכול גדי), ואז בא הכלב ונשך את החתול ומקל הכה את הכלב, ואז בא האש ושרף את המקל, ובאו המים וכיבו את האש ואז בא השור ושתה את המים ואז הגיע השוחט ושחט את השור, ופה מגיעה התפתחות מענינת: מלאך המוות בא ושחט את השוחט, והשיר מסתיים "ואתא הקב"ה ושחט למלאך המוות", כל אחד בסוף קיבל את שלו. (בהגדות של חב"ד השיר הזה לא מופיע, הרבי אומר בשיחה, "שאע"פ שאין אומרים פיוט זה בדיבור, ישנו כל הענין בשלימותו ואדרבא..." (התוועדויות תשמ"ז ח"ב ע' 689, וראה גם הכתב יד קודש כאן).
יהודים שרים את הפיוט הזה בליל פסח לפחות שש מאות שנה ואולי יותר מזה ברור א"כ שזה לא סתם שיר ילדים עליז שהילדים מספרים על אבא שקנה גדי בשני זוזים. וא"כ נשאלת השאלה מה הפזמון הזה אמור לספר לנו.
בהשקפה ראשונה המסר של השיר הוא שיש בעה"ב לבירה זו ושום דבר הוא לא באקראי, אבל בשביל ההוראה הזו יש לנו הרבה פסוקים מאמרי חז"ל וסיפורים חסידיים, בעצם זהו הסיפור של ההגדה שהכל בהשגח"פ.
מוכרח להיות שיש בשיר הזה משהו יותר עמוק. ישנם שמסבירים שהשיר הזה בא לספר את הסיפור של גלות מצרים מתחילתו ועד סופו בדרך משל ואליגורי'.
גדי - אבא קנה גדי בשני זוזים, מי הוא הגדי, כשמתבוננים בסיפור של ירידת עם ישראל למצרים הגדי מזכיר לנו את יוסף הצדיק. כשאחי יוסף מכרו אותו בתור עבד למצרים מסופר "ויקחו את כתונת יוסף וישחטו גדי עזים ויטבלו את הכתונת בדם וישלחו... (וישב לז, ל) הגדי מסמל את יוסף.
אבא - האבא הוא יעקב אבינו שנתן לבנו יוסף כתונת במשקל "שני סלעים מילת" (מגילה טז, ב).
החתול - היא חי' שיש בה צד טורף, והדרך שבה היא טורפת זה שהיא עושה מארב לאותה חי' שהיא רוצה לטרוף, זה מסמל את אחי יוסף שכשיוסף "נפל" לידיים שלהם הם "טרפו" אותו ומכרו אותו לעבד, הם "בלעו" אותו וכמו שמובא ברש"י שבנימין קרא לבנו "בלע" ע"ש אחיו יוסף "שנבלע לבין האומות" (מקץ מג, ל). החתול "בלע" את הגדי.
הכלב - מסמל את מצרים, מהיכן אנו למדים שהמצרים משולים לכלב, ביציאת מצרים נאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" י"ל שהקב"ה בישר למשה שלא רק שהכלבים לא יחרצו את לשונם נגד עם ישראל, אלא הנס הגדול יהי' שהכלבים שמהלכים על שתיים לא חרצו את לשונם ולא הפריעו לעם ישראל בעת יציאתם ממצרים. וא"כ בגלות מצרים "הכלב" - נשך את "החתול" את עם ישראל, שהם הצאצאים של אלו שמכרו את יוסף.
המקל - זהו מטה האלקים, שאיתו משה הכה את הכלב - מצרים בעשר מכות.
האש - מסמלת את מתן תורה, כמו שנא' "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש (יתרו יט, יח). ושוב בספר דברים נאמר: "פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש" (ואתחנן ד, ד). האש הזאת של מתן תורה שרפה את המקל, דהיינו האירוע של מתן תורה הי' כ"כ אדיר שכל המכות והניסים שקרו לפנ"ז התגמדו לעומתו, דוקא מ"ת הי' האירוע המכונן שנתן את הלגיטמיצי' ואישור למנהיגותו של משה רבינו, דוקא בזכות מ"ת האמינו למשה שהוא מדבר בשמו של הקב"ה. וכמו שהרמב"ם כותב על משה רבינו: "שהמאמין ע"פ האותות יש בלבו דופי... ובמה האמינו בו שעיננו ראו... האש הקולות והלפידים... והקול מדבר אליו..." (יסוה"ת ח,א).
מים - מסמלים את התורה עצמה, כמו שהנביא ישעיהו אומר: "הוי כל צמא לכו למים". וכמבואר בתניא: "ולכן נמשלה התורה למים מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך כך התורה ירדה ממקום כבודה... וכו'". (פרק ד). התורה -המים- ייבשה את האש, דהיינו מתן תורה הי' אירוע מכונן אבל חד פעמי, כידוע שלא יהי' עוד פעם מתן תורה. משא"כ התורה עצמה היא נצחית יהודים בכל יום בכל מקום בעולם לומדים תורה וזה דוקא הדבר שנותן להם את החיות שלהם לחיי היום יום, הם לא שואבים את חיותם מהנוסטלגי' שפעם הי' מתן תורה, לימוד התורה בכל יום זהו מתן תורה מחדש, "מי" התורה הם אלו שנותנים לנו חיות.
השור - מה מזכיר לנו השור ביציאת מצרים? מובא בספר תהלים: "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (קו, כ) כשדוד המלך מספר את סיפור יציאת מצרים בפרק תהלים ארוך הוא אומר "ויעשו עגל... ואז נאמר שזה הי' "בתבנית שור."
השור - חטא העגל שתה את המים, בגלל חטא העגל משה שבר את הלוחות שעליהם חרוטים עשה"ד, ז.א. שאילולא זה שהקב"ה ריחם על ישראל ונתן להם לוחות שניות, השור הי' שותה את המים ולא משאיר לנו חלילה כלום.
השוחט - הוא משה רבינו שירד מהר סיני (ולאחרי ששבר את הלוחות) הוא שרף את העגל וטחן אותו לעפר, הוא "שחט" את העגל ולא השאיר ממנו כלום, וכך בעצם הציל את הגדי - את עם ישראל.
מלאך המוות - בסופו של דבר בא מלאך המוות ושחט את השוחט, משה רבינו לא זכה להיכנס לארץ ישראל על אף רצונו האדיר והפצרות רבות, למרות זאת הוא מת במדבר ולזה אחראי מלאך המוות.
הקב"ה - בליל פסח אחרי שהכנו כוס לאליהו הנביא מבשר הגאולה ופתחנו עבורו את הדלת אנו מתפללים ומצפים שיבוא הקב"ה וישחט את מלאך המוות כשיתקיים היעוד "ובלע המוות לנצח" (ישעיהו כח, ח) בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.