המקור
זכותא דאברהם (ירושלים תש"ט) עמ' מ אות ז'. העתקתי את הדברים אות באות מפני האותנטיות. סיפר הה"ק ר' יוסף טארטשינער זי"ע אחר הסתלקות אביו הרבי הקדוש מלובלין זי"ע קיבל את חלקו ירושה בגדי משי של ש"ק וחגורה וגם שעון ישן שהי' תלוי תמיד בהחדר שהי' הרבי מלובלין זצ"ל הי' ישב שם.
ובנסיעתו בחזרה מלובלין לביתו עם הגבאי על הדרך התחיל לילך גשם חזק מאד שלא הי' בהאפשרות לנסוע הלאה והי' מהמוכרח לעמור בכפר אצל כפרי יהודי אחר ולהמתין עד שיפסוק הגשם וכאשר שהגשם הלך איזה ימים הי' שם כל הזמן ואחר שהפסיק הגשם ורצה לנסוע לדרכו תבע ממנו הכפרי הזה בעד האכסניא ובעד האכילה סכום כסף ואמר הה"ק הנ"ל כאשר שכסף מזומן אין לו רק חלקו ירושה מטלטלין קדושים והוציא מהשק כל המטלטלין וגם השעון הישן והניחם על השולחן ואמר להכפרי שיבחור לעצמו איזה חפץ בעד הסכום שהוא תובע ממנו.
ואמר הכפרי לאשתו בואי ונתיעץ איזה חפץ לקבל והראה לה הבגדים והחגורה ואמרה אליו שזאת לא שוה כלום בעדם רק השעון הישן אפשר לקבל כאשר שנצרך לנו לחלוב את הפרה בכל יום בבקר בשעה בדיוק וגם הכפרי הסכים לזה וקיבלו את השעון בעד החוב - והה"ק נסע לדרכו - הכפרי הזה תלה השעון בהחדר ששכב שם למען לשמוע היטב בכל יום השעה לחלוב את הפרה.
ואחר זמן רב נסע הסבא קדישא הרבי ר' בער מראדישיץ זצ"ל דרך אותו כפר ובא לעת ערב להכפר הזה ללון שם ונתן לו הכפרי הזה את החדר אשר הי' תלוי בו השעון הזה, והנה כל הלילה לא הי' ישן הרבי מראדישיץ זצ"ל רק הלך בשמחה ורקודים אנה ואנה ובבוקר שאל הכפרי מדוע לא ישן הרבי כל הלילה ואיזה שמחה הי' לו שהלך ברקודים כל הלילה, והשיב לו הסבא קדישא אמור נא לי מהיכן בא אליך השעון הזה וסיפר לו הכפרי שהשיגו בעד דמי האכסניה מאיש אחד שלא הי' לו לשלם, ואז אמר הסבא קדישא ז"ל כי לא הי' יכול לישן כי בשומעו את ההכאות של המורה שעות הי' ניכר לי תיכף שהשעון הזה הוא מאת רבינו הקדוש מלובלין זי"ע יען כי כל הפעמונים של מורה שעות נשמע קול המודיע לבעליו כי נתקרב השעה אחת לפני מיתתו אף שגם הידיעה הזאת היא נצרכת מאד לבני אדם אבל מעורבת בתוגה ועצבות, אבל לא כן השעון של הרבי מלובלין זי"ע אשר מוציא קול צהלה ורינה כי נתקרב בכל פעם שעה אחת לביאת משיח צדקינו אכי"ר, לכן מרוב שמחה לא הי' יכול לישן והי' רוקד מרוב שמחה, זי"ע.
עיבוד
- עיבוד ספרותי משובח אפשר למצוא בס' החוזה מלובלין (קלפהולץ) עמ' רסה-רסז.
חב"ד.אורג באחד ממסעותיו לן המורה החסידי הדגול רבי דובער מרדושיץ בפונדק דרכים. בבוקר הוא ביקש לראות את בעל הפונדק.
"השעון" שאל בהתרגשות, "השעון התלוי בחדרי... מהיכן הוא? היכן השגת שעון נהדר שכזה?"
"רבי, זהו שעון רגיל לחלוטין" משך בעל הפונדק בכתפיו. "אינני חושב שיש בו כל דבר מיוחד."
"לא, לא" התעקש רבי דובער. "אין זה שעון רגיל כלל! אתה חייב לגלות מהיכן השגת את השעון."
בעל הפונדק ביקש למלא את רצון אורחו הקדוש ויצא להתחקות אחר הנושא. לאחר בירור מקיף התברר לו כי השעון היה שייך לרבי יעקב יצחק הורוביץ, המפורסם בכינויו "החוזה." אחד מנכדיו, שקיבל את השעון בירושה, נאלץ למכור אותו בשל עוניו הרב. כך התגלגל השעון מיד ליד עד שהגיע לידיו ונתלה באחד מחדרי האירוח שבפונדק.
"התגלה הענין!" קרא רבי דובער לאחר שבעל הפונדק גולל באוזניו את הסיפור. "זהו שעונו של החוזה מלובלין! רק שעון של החוזה יכול למדוד את הזמן בדרך זו!
"כל שעון רגיל" הסביר לפונדקאי המופתע, "מתקתק בצליל עצוב. תיק-תק, תיק-תק, עוד שעה חלפה לה מחייך... הנה אתה מתקרב אל הקבר.
"אך שעון זה משמיע צלילים אחרים לחלוטין! הוא מבשר כי עוד שעה חלפה, וכי הגלות המרה בה אנו נמצאים עומדת סוף-סוף להסתיים וכי הגאולה עומדת בפתח!
"כל הלילה לא יכלתי לישון. כאשר השעון השמיע את צליליו בתום כל שעה עגולה, שמחתי כל כך עד שיצאתי בריקודים...," סיים רבי דובער את דבריו.
קשרים
- רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג ז"ל מביא את הסיפור בשפע חיים ח"ב עמ' נז, ואח"כ כתב: "ואמנם בכל עת ורגע היה לנו לברך ברכת שהחיינו והגיענו להתקרב לימות המשיח, אלא שאם כן אין לדבר סוף, לפיכך יסדו לברך ביו"ט של ר"ה על שעברה שנה נוספת מימי עניינו ומרודינו והגיענו לשנה זו שנת גאולה וישועה. ומניחים פרי חדש להראות שנתבשלו הפירוש ותמה שנה נוספת ועל דא קמברכינן והבן".