הבית שנבנה על הנהר הקפוא

הגדת המגיד מדובנא עמ' קכח

מעשה באיש רע לב שהתפרנס ממלשינות. מקורב היה לשלטון ובכל עת שבה היה נודע לו על פלוני או אלמוני העובר על החוק מיד היה מוסר את האיש ומעשיו למושל העיר, והלה היה מעניש את העברייין בכל חומר הדין.

לא ייפלא איפוא, שמלשין זה היה שנוא על כל בני עירו, עד שיום אחד כאשר הגדיש את הסאה התאגדו כולם וגירשוהו מן העיר.

בדלית ברירה חיפש לו האיש מקום חדש, שבו יכול להתחיל את חייו מבראשית.

פנה המלשין ושם את פעמיו לעיר אחרת, אלא מאי? גם לשם הגיע שמעו ומשום כך לא הסכימו בני העיר לתת לו דריסת רגל לדור בקרבם, כי מה להם ולצרה שכזאת?

פנה המלשין אל המושל וסיפרר לו כי איש מבני העיר לא מוכן להשכיר לו בית.

ומה אעשה? - נאנח המושל - והרי לא אוכל להכריח אף אזרח שישכיר לך את ביתו.

אולם בכל זאת - אמר המושל - רצוני לסייע לך, משום כך אם תמצא לך מגרש פנוי שאינו שייך לאיש - נותן אני לך אותו במתנה, ותוכל להקים שם את ביתך.

יצא המלשין מבית המושל כשהוא שמח וטוב לב ומיד החל לתור אחר מגרש פנוי שיתאים לצרכיו.

הימים היו ימי חורף וקרה, והעיר כולה היתה מכוסה בשלג לבן. בוס האיש בשלג ועבר מחצר לחצר ומרחוב לרחוב, אך כל המגרשים הריקים היו שייכים לבעליהם.

והנה כאשר הגיע אל פאתי העיר, ראה מגרש גדול ורחב ידיים, ריק מכל בית או חפץ.

שמח האיש מאוד, מיהר והזמין פועלים, והללו הביאו חומרי בניה והחלו במלאכת הקמת הבית.

והמלשין, עומד ומפקח על הבניה המתקדמת במהירות, כשהוא מחכך ידיו בהנאה - האָח! עוד מעט קט ואגור בבית מפואר וגדל מידות!

לאחר זמן הושלמה מלאכת הקמת הבית, והאיש החל להכניס אל הבית את רהיטיו. אך מה רבה היתה תדהמתו כאשר ראה עוברים ושבים מתלחשים אודותיו ופורצים בצחוק מגדול.

פנה המלשין אל אחד העוברים ושבים ושאל: אמור נא לי, מדוע בני העיר צוחקים לי ולביתי? האם ראיתים מימיכם בית הדור ונאה כל כך?

אכן - הודה האיש ופיו מלא צחוק - הבית נהדר!

אם כך - נבוך המלשין - מפני מה אתה צוחק?

אני צוחק - השיב האיש אך בקושי - כי את הבית הקמת על הנהר הקפוא... עוד מעט קט יבוא האביב, השלג יפשיר וביתך המפואר ישקע במצולות על כל אשר בו!...

קשרים

• משיח - הנה הנה משיח בא, אולי עכשיו הגלות נראה די "יציב", אבל בקרוב בימינו הכל ישתנה.
• הנמשל המקורי של המגיד מדובנא (לא ברוח החסידות): כאשר אנו מצויים בגלות המר, אף אם האדם צובר לעצמו ממון ובונה לעצמו בתים, הרי הם כבניין הבנוי על הקרח, כי לפתע פתאום יכולה לבוא גזירת גירוש על האיש ועל רכושו. לא כן הדבר כאשר ניגאל במהרה בימינו, אזי נבנה את ירושלים עיר הקודש ואת בית המקדש בתוכה, ויהיה זה בר קיימא לעולם ועד, ואז נוכל להיות שמחים בבנין ולשוש בעבודה בו. (שם)
• גבורה שבנצח - שמחה לאיד. בטיפוס כזה רצונם של בני העיר הוא להכניע את המלשין ולהשפילו.