את גודל צפייתו לביאת המשיח, של הגאון רבי משה טייטלבוים זצ"ל, לא יספיק הגליון לתאר. לא הסיח דעתו הקדושה, רגע כמימרא, מלקוות לביאת הגואל, ועד עת זיקנה ושיבה, היה ברור אצלו שיחיה ויגיע לזמן ביאת המשיח.
קודם פטירתו אמר, "אם הייתי יודע בימי נעורים כי אזדקן ככה ומשיח עוד לא בא, לא הייתי יכול לחיות מרוב צער ונפשי היתה יוצאת מאתי, אך גודל בטחוני ותקוותי החיוני עד היום".
ופעם אחת אמר, כי פליאה נשגבה בעיניו, על הצדיקים ורבותיו הק', אשר נשמתם בגן עדן העליון, מדוע ולמה ישתקו ולא ירעישו כל העולמות להביא לימות המשיח, ואך אמר כמתנצל עבורם, שלפי דעתו והשערתו, הושיבו אותם בעולם התענוג העליון, ומרוב התענוג הגדול שכחו כל העניין אשר נעשה בעולם השפל, וידמה להם כאילו משיח כבר בא.
כאשר שמע איזה רעש בחוצות, היה מתבהל ושואל, מה קול הרעש באוזני? אולי בא המשיח!. כאשר בא אליו אחד ואמר לו, שיש אפשרות לקנות עבורו בית דירה סמוך לחצר בית הכנסת, שיש בזה כמה וכמה מעלות, ובנקל היתה לו יכולת לקנותו ואין מתן דמים חוצץ לו, השיב: "למה לי לקנות כאן בית בחוץ לארץ, והלא במהרה יבוא משיח, ושם בירושלים אקווה שיהיה לי בית לדור בו".
•
באחד הימים נודע בבית ה"ישמח משה", שחתנו הגדול בעל "אריה דבי עילאי", עומד לבקרו. החתן היה אהוב עד מאוד על בני הבית, ובמיוחד על חותנו. בני הבית שמחו מאוד לשמע ידיעה זו, והחלו להתכונן לקבלת פני החתן החשוב.
ה"ישמח משה" ישב כדרכו בחדרו שקוע כל כולו בתלמוד ומפרשיו, ולא נטל כל חלק בהכנות של בני הבית. והנה הגיעה השעה אשר נועדה לבוא החתן, כל בני הבית עמדו וצפו מבעד לחלונות לאורך הדרך, אך הוא אינו מגיע, עברה שעה ארוכה, ובני הבית המייחלים לבוא האורח החלו דואגים, כל רגע נוסף הגביר את המתח, שמא אירעה חלילה איזו תקלה בדרך, כאשר סוף סוף נראה האורח הנכסף - מבעד החלון - הולך ומתקרב אל הבית, הזדרז מיד אחד מאנשי הבית לחדרו של ה"ישמח משה" ואמר בהתרגשות רבה: "הוא הגיע"!
ה"ישמח משה" התנער מהרהוריו, לבש את בגדי השבת שלו, וחיש מהר יצא בריצה לקבל את פניו של אותו אורח גדול, שכל ימיו הוא מצפה לבואו - המלך המשיח - שהרי "הוא הגיע". אך מה רבה היתה תדהמתו כשנפגש פנים בפנים עם האורח, שלא היה "אלא" חתנו אהובו. לא יכול היה ה"ישמח משה" לשאת בגודל אכזבתו ונפל מתעלף! בני הבית מיהרו להעירו, ואז שמעוהו ממלמל "הוא עוד לא הגיע, זה לא הוא".
ומנהג היה לו, בכל ערב לפני שהלך לישון, צוה למשמשו שבאם ישמע תקיעת שופר, תיכף ומיד יקיץ אותו משנתו, שמא שופרו של משיח הוא זה.