אסנט / על פי שיחת י"ג תמוז תשט"ו
מעשה בשני אחים, האחד עני מרוד אך ירא שמים, ואילו השני היה עשיר מופלג, אך נטה מדרך התורה והמצוות. לעשיר לא היו בנות ולעני היו כמה בנות שהגיעו לפרקן, והיה זקוק לסכום נכבד עבור הוצאות החתונות ונדוניה לחתנים.
בזמן ההוא היה הדבר קשה, וביחוד לעני שהיה צריך לתת נדוניה נכבדה כיון שדבר אחר לא היה בידו.
נסע העני אל אחיו העשיר לבקש ממנו שיעזור לו בהוצאות. משהגיע לביתו מצא את אחיו העשיר במצב רוח מרומם, וכיון שידע את רוב עושרו, חפץ להראות לאחיו את יקר תפארת גדולתו ויחל להובילו בכל חדרי ארמונו, בפרוזדורים ובאולמות. העני, למרות שלא התלהב כלל מהפלאת נכסיו, לא היתה בידו ברירה ביודעו שכשיחזור לביתו מבלי הכסף יסבול צרות מאשתו ובנותיו, ולכך הסתובב בלית ברירה עם אחיו העשיר בכל האגפים וראה את כל חפצי הנוי והאומנות וכלי משכיותיו. אך לא עשה עליו הדבר שום רושם.
העשיר שהבחין באחיו שלא אכפת לו כלל מכל העסק ומסתובב הוא עמו בלי כל חשק, נפגע עד עמקי נשמתו.
נו מה אתה אומר? שאל.
ענהו העני: "ראה, אם אתה נותן לי את הכסף מוטב, ואם לאו הנני נוסע מיד, אין לי כלל מה לעשות כאן".
לעשיר כאב הדבר, מה זאת אומרת, אני מראה לך את רוב עושרי ורצונך להסתלק מאתי?
השיבו העני במשל: "ישנה חיה השקועה בבוץ כל ימות השנה, שם תמצא את מזונותיה ותענגותיה, דבר לא חסר לה וכל דאגתה היא מדוע שקועה היא בבוץ רק עד חטמה ולא למעלה מכך"...
קשרים
שיחת י"ג תמוז תשט"ו "חמי, הרבי הריי"צ אמר בשם אביו אדמו"ר נ"ע – לא ברצוננו גלינו מארצנו ולא מרצוננו נשוב לארץ ישראל. השם יתברך הגלנו והוא יוציאנו מהגלות ויוליכנו על ידי משיח צדקנו לארץ ישראל. על הכל לדעת שרק גופותינו נמסרו לגלות אך לא נשמותינו".
"יש לומר הטעם שהקדים לומר "לא מרצוננו גלינו מארצנו" לכך ש"רק גופותינו נמסרו לגלות ולא נשמותינו". שכן אם היו הולכים לגלות בגלל הרצון האישי, הרי אין דעותיהם שוות ויתכן שאדם ירצה להכנס לגלות יותר מכפי שהוא נמצא, כדוגמת העשיר שלא מסתפק בבוץ עד חוטמו שהרי מעל אפו שורה נפשו האלוקית קודם התפלה, ורצונו להיות בחושך הגלות גם מעל לאף כלומר שגם נשמתו תהיה בגלות. לכן אומרים לו, שאת הגלות עשה הקב"ה, וגלות זו היא רק בגופותינו ולא בנשמותינו."