אסנט
הצדיק רבי מנחם מנדל מרימינוב שבת פעם בעיר לבוב, כדי לשהות בה עם רבים מחסידיו שהתגוררו בעיר.
הצדיק ישב בחדרו והנה הגיע ובא זמן חצות היום של יום ששי. קרא הצדיק למשמשו ושלח אותו אל השוק כדי שיראה האם כבר קיבלו עליהם בני העיירה את השבת או לאו.
כעבור שעה קלה חזר השמש וענה בשלילה: "רבי! העסקים עודם פתוחים, הסוחרים עדיין טרודים בעסקיהם והקונים אצים רצים בין הדוכנים".
כעבור שעה שלח הרבי שוב את משמשו אל השוק – "הן השבת ממשמשת וקרבה – אמר רבי מנחם מענדל – אולי כעת הם מוכנים לקראתה".
חזר השמש שנית ובפיו אותה תשובה: "הן עוד היום גדול, טוענים הם, ומדוע נקדים את בוא השבת?!"
היום החל להעריב כשלפתע נשמעה צפירה רמה שהכריזה כי השבת קרבה. מיד החלה ברחוב תנועה ערה; חנויות ננעלו, דוכנים התקפלו ואנשים אצו רצו להם לכל עבר ופינה.
נענה הצדיק ואמר למשמשו: "כמו ערב שבת בזאת העיירה, כך בא יבא משיח מהרה... – אנשים יעסקו במסחר ובמלאכה כשלפתע תישמע תקיעת שופר רמה שתבשר את בא הגאולה"...