באחד משבעת ימי המשתה שלאחר חתונת אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, התקיימה סעודת המצווה בחצר האחורית של דירת אביו כ"ק רבי שמואל, אדמו"ר מהר"ש.
הקהל היה רב והרבי היה במצב רוח מרומם, ופניו קורנות מאושר ומשמחה; נראה היה כי שכינה שוכנת על פני קודשו של הרבי.
את רוממות הרוח ששררה אצל החסידים קשה לתאר, עם סיום מאמר החסידות שנסב על הפסוק "כי על כבוד חופה", אותו דרש הרבי לפני הנוכחים יצא בריקוד ולאחריו עלה במדרגות הגן לעבר האכסדרא הסמוכה לחדרו ומשם צפה בחסידים שרקדו בעשרות מעגלים בחצר.
ר' זלמן אהרן, בנו של הרבי, ור' משה אריה גינזבורג חתנו, שנכחו בקרבתו סיפרו לאחר זמן כי באותו מעמד התבטא הרבי לפניהם:
"הסתכלו בניי כיצד שמחים חסידים בשמחה של מצווה; כך גם ירקדו יהודים ברחובות העיר בביאת משיח"...