שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן ח
ביאור החיוב לצפות לביאת המשיח בכל יום
בע"ה י"א ניסן תשל"ט.
מע"כ אהובי בן אחי וחביבי הגאון מוהר"ר יחיאל מיכל פיינשטיין שליט"א
כולכם תעמדו על הברכה לחג כשר ושמח מאד, וגם שנזכה בו עם כל ישראל לגאולה אשר אנחנו מצפים ומחכים תמיד, וגם לבנין בית הבחירה.
ונקיים גם מצוות פסח, אף אם בטומאה, ובששת ימים עוד לקיים ראיה וחגיגה ושמחה בשלמים. וכנבואת מלאכי (ג', א') אשר פתאם יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, אשר יש לפרש, אף כשליכא רמז, דהרי עברו כל הקיצים שאמרו אף גדולי עולם, וא"כ בכל יום שיבא הוא פתאם. שהרי לא ידוע שום טעם על עדיפות היום מהקודמים, שלכן מצד אמונתנו הטהורה יכול לבא בכל רגע ורגע. ולזה משמע שאיכא חיוב לצפות יותר מחשיבות ספק. דהא למ"ד שריב"ז סובר שבליכא מקדש האיר מזרח מתיר (מנחות ס"ח ע"א) ובשביל מהרה יבנה ביהמ"ק אף שהוא רק כשלא נבנה עד חמיסר, נאסר יום הנף כולו. ואם היה זה רק בחשיבות ספק, והוא גם רק ספק קטן, לא היה שייך למיגזר ולאסור בחדש כל יום הנף.
אלא הוא משום דהחיוב בכל יום ויום לצפות כעין וודאי שיבא היום, וממילא כשיבא חמיסר הרי יהיה החיוב לצפות כעין וודאי על כל שעה ושעה שיבנה, שלכן שייך לגזור. ופשוט שאף רנב"י לא יפלוג על זה. אך שמכיון שחזינן שאיכא ר' יהודה דסובר דכל היום אסור מדינא בליכא מקדש, אמר שגם ריב"ז מדינא אמר, כקושית התוס' שם ע"ב ד"ה בשיטת רבי יהודה אמרה. וא"כ הרי יש לנו לצפות כעין וודאי שיבנה בכל שעה ושעה, שפסח בטהרה שוב אי אפשר, אלא בטומאה, אבל עומר בשני כבר אפשר להיות בטהרה, וכן עולת ראיה ושלמי חגיגה ושמחה, שכן יש עלינו לצפות. שלכן ודאי יש לנו לברך בזה (וע"ע לקמן סימן כ"ד סוף אות ז' בעניין זה).
דודכם אוהבכם בלו"נ, משה פיינשטיין.