הרב שמשון טל
בכפר הקטן גר מושק'ע חוכר בית המרזח, יהודי פשוט שעסקו כל היום עם האיבנים השתיינים. מושק'ע לא היה למדן גדול וגם לא קטן, אפילו קרוא וכתוב בלשון הקודש לא ידע. אך ככל היהודים הפשוטים, יראת שמים ואהבת התורה ולומדיה מלאו את לבו, לבניו הקטנים הוא דאג היטב שיתחנכו כראוי ויגדלו לחסידים יראי שמיים ולמדנים, ושכר עבורם מלמד שישב בחצרו וילמד את בניו תורה.
שגרת בית המרזח של מושק'ע הופרה כאשר הדוור התדפק בדלת ובידו מכתב שנשלח מאחיו המתגורר בעיר הגדולה, היה זה מאורע לא שגרתי כלל ואפילו מרגש. אך מושק'ע לא יכל לקרוא את המכתב בכחות עצמו, והלך למלמד שיפענח לו את הכתוב במכתב.
המלמד כחכח בגרונו והחל להקריא בקול רם, "בצער רב הנני לבשר על פטירתו של אבינו הריני כפרת משכבו ביום...". כשסיים לקרוא והרים את עיניו מהדף, ראה את מושק'ע שוכב ללא הכרה.מדוע המלמד – שהבין היטב את הכתוב – לא הזדעזע מהנאמר במכתב, וקרא אותו בשלוות נפש, ואילו מושק'ע שרק שמע אותו בעל פה, התעלף מצער?
והתשובה פשוטה: המלמד הבין, מושק'ע הרגיש. למלמד הסיפור לא נגע כלל, אך עבור מושק'ע הרי מדובר אודות אבא שלו.
אז מה זה באמת משיח הכיצד נרגיש את זה בכזו רמה? ומה עושים כדי שהוא יבוא כבר...
בכדי שנפנים ונגיע ל"הכרה והרגשה1" שבאמת "הנה זה מלך המשיח בא וכבר בא" בדיוק בשביל זה באה סעודת משיח, שאוכלים – זה נחקק בדם - משיח.
הבעל שם טוב הנהיג שבשעת הצהרים של שביעי של פסח יאכלו את סעודת משיח, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש2 הוסיף על מנהג זה שבסעודה זו צריכים לשתות ארבעה כוסות של יין3, בכדי להרגיש את השמחה שבגאולה שעל ידי זה ששותים ארבע כוסות עכשיו גורמים לגאולה להתממש ברגע זה.
סעודה זו נעשית דווקא בחג הפסח4 שכן אז "נפתח הצינור" לגאולה, "כל ההתחלות קשות" כך אומר הפתגם, כשמתחילים דבר, ההמשך כבר לא נראה כל כך מפחיד, כשהיתה הגאולה ממצרים בעצם נפתח הפתח לגאולה,
רגעי השיא של כל דבר הם - לקראת הסוף , הזמן הכי חשוך בלילה הוא לקראת סופו, וכשאנו מדברים על חג הפסח בו נפתח הצינור לגאולה הרי שרגעי השיא הם בשביעי של פסח בזמן המנחה אז "מאיר אורו של משיח"
ואז כשאוכלים סעודה גשמית שנהית דם ובשר מרגישים על ידי זה שמשיח זה לא דבר רוחני מופשט, זה תקופה אלו חיים שאליהם אנו עומדים לעבור ברגע זה ממש5.
•••
כל זה הנ"ל היה נכון גם בתחילתה של הגלות, עם האמונה בביאת המשיח יצאו היהודים לגולה, ובשירת "אני מאמין" עמדו מול הנאצים ימ"ש, על היהודים תמיד מוטל לחיות חיים חדורים בצפיה לגאולה והתקווה לביאת המשיח היא תמיד ליוותה את העם,
היום לאחר שכבר ישנם כל כך הרבה סימנים על בואו של המשיח ועל העתיד הכל כך קרוב, הצורה בה "חיים משיח" צריכה להיות אחרת לגמרי,
בכדי להפוך את הגאולה היום לרגש בלב, להרגיש ולהתנהג בהתאם למצב הגאולה, צריכים להבין שלא מדברים על משיח כתיאוריה שתתגשם בעתיד הרחוק או הקרוב, אלא זהו ענין שנוגע לנו באופן אישי. כי הרי משיח זה דבר שעומד לקרות לנו!
לכן אומר הרבי6:
המחשבה וההתבוננות באופן של דעת (שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו בחוזק) בעניני משיח וגאולה [ולכל לראש המחשבה וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר בהכניסה לימות המשיח, "הנה זה בא" כיון שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, וסיימו כל עניני העבודה בשלמות]כי לפני שמדברים על ללמוד על הגאולה ועל המשיח בכלל, לפני שיודעים כל מה שיקרה כשמשיח יבוא, ישנה חשיבות מיוחדת ללימוד שיתמקד בעצם העובדה הפשוטה שזה קורה עכשיו, "לידע ולהכיר שעומדים כבר בהכניסה לימות המשיח".
והסיבה לכך פשוטה, אפשר ללמוד על תחיית המתים וקיבוץ גליות כדבר שיתרחש אי פעם, אך אם רוצים לחיות עם זה, לחיות עם משיח, חייבים לכל לראש לדעת שמדובר על דברים שעומדים להתרחש בכל רגע. כך כל המושג של משיח הופך מלימוד תיאורטי, ללימוד חי ומחיה.
ולכן מה שצריך להיות זה להתחיל "לחיות עם הזמן דימות המשיח" "הנהגת בני ישראל בחיי היום יום בזמן הזה, מעין חיי והנהגת בני ישראל בימות המשיח ממש".
בדבר-מלכות דש"פ בלק מדבר הרבי על לימוד הל' בית הבחירה בימי בין המצרים, ומבאר שזהו "לא מצד התגברות רגש האבלות לתקן החסרון דחורבן בית המקדש, אלא מצד הכוסף וההשתוקקות להמעלה והשלימות דבית המקדש השלישי".
ועל דרך זה אומר הרבי7 בקשר לאהבת ישראל, "לא (רק) מפני שביטול הגלות הוא על-ידי ביטול סיבת הגלות (שבא על-ידי ההיפך דאהבת ישראל), שהרי . . בודאי שכבר נתקנה סיבת הגלות, ולכן, ההדגשה דאהבת ישראל היא – בתור טעימה ועד להתחלה דהגאולה האמיתית והשלימה".
קיום המצוות בגאולה יהיה מכיוון שנחוש שהמציאות היחידה של דבר הקיים בעולם הוא רק רצונו של הקב"ה לא תיתכן מציאות שאדם יעשה היפך רצונו, וכשאנו רוצים לחיות משיח היום, להתנהג היום כיאות לתקופה בה אנו נמצאים "סף הגאולה" עלינו להתאים את עצמינו לחיים בעידן הגאולה, "8לחיות עם הזמן דימות המשיח".
Footnotes
-
דבר מלכות בלק. ↩
-
עניין זה נתגלה דווקא על ידי ממשיכי דרכו של הבעל שם טוב כיוון שיין עינינו הוא תענו והוספה וזוהי פעולתו של הרבי הרש"ב (בפרט באותה שנה שבה הוא תיקן את התקנה הזו תרס"ו) להסיף ולהביא להבנה והשגה את תורת החסידות שאותה יסד הבעש"ט. ↩
-
בחג הפסח שותים ארבע כוסות כנגד ארבע כוסות של פורענות שהקדוש ברוך הוא עתיד להשקות את אומות העולם וכנגדם ישקה הקב"ה את בנ"י ישראל ארבע כוסות של נחמה. ↩
-
בכלל מטרת הירידה לגלות היתה בכדי לצאת ממנה לגאולה שלימה וכשזה לא קרה (כיוון שבני ישראל ירדו למ"ט שערי טומאה כך שבאם לא היו יוצאים אז היו נשארים שם עד שהיו מבררים כל מה שצריך לברר בכדי להגיע לגאולה השלימה) כשחוגגים את חג הפסח זוכרים ש"אט אט קומט משיח" ו"הנה זה בא" וכבר בא. ↩
-
מלוקט משיחות שונות מופיע בהוספה לכרך ב' בלקו"ש. ↩
-
בשיחת שבת פרשת בלק. ↩
-
שיחת ש"פ מטו"מ נ"א. ↩
-
שיחת י"ט כסלו תשנ"ב. ↩