בהשראת שיחת ז' מר-חשון תשמ"ו
בשמואל ב' פרק כד פסוק א: ויסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה:
ה' כועס על עם ישראל' והוא גורם לדוד לספור את עם ישראל (והרי אסור לספור את ישראל אלא בצורה מסויימת, לדוגמא – בעזרת שקלים וכד'). דוד מבקש מיואב לספור את בני ישראל ויואב לא מבין מדוע שהרי מספרם רב והוא מנסה להתנגד. דוד מתעקש ויואב הולך לבצע שליחותו.
מספר בני ישראל באותו זמן – 800,000 איש חיילים ועוד 500,000 איש.
לאחר הספירה, דוד מבין שעשה דבר לא טוב. הוא פונה לה' ואומר : "חטאתי" ומבקש מה' שיסלח לו.
למחרת, ה' שולח את גד הנביא והוא נותן לדוד 3 אפשרויות לעונש:
- 7 שנות רעב בארץ
- 3 חודשי בריחה מאויבים
- 3 ימי דבר דוד בוחר בעונש הדבר שהוא מידי ה' ואומר : "צר לי מאוד. נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה".
ביום אחד מתים בדבר 70,000 איש מעם ישראל. מלאך ה' רוצה להמשיך ולהכות בעם ישראל, אך, ה' עוצר אותו כשמגיע לגורן ארונה. דוד מבקש מהמלאך שלא יפגע בכל העם אלא דווקא בו ובמשפחתו, כי הוא זה שחטא.
גד הנביא בא אל דוד ואומר לו להקים מזבח לה' בגורן ארונה. דוד הולך לבית ארונה ושם, ארונה מתחבא מפני המלאך, אך, כשראה את דוד מתקרב – יצא אליו והשתחווה.
שואל ארונה את דוד מדוע בא. עונה דוד – לקנות את הגורן לבנות מזבח לה'. ארונה מסכים ורוצה לתת לדוד את הגורן בחינם, אך, דוד לא מסכים ורוצה לקנותו בכסף. אכן, דוד קונה את הגורן בחמישים שקלים.
דוד בונה שם מזבח ומקריב קרבנות, ה' מקבלם ועוצר את המגפה. "ויבן שם דוד מזבח ליקוק ויעל עלות ושלמים ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל" (פסוק כה).
למה כעס הקב"ה?
ונשאלת השאלה, למה כעס ה' על בני ישראל? אומר רש"י (פסוק א'), לא ידעתי על מה.
אך במדרש מופיע הסיבה:
תני ר' שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא היה בית המקדש ביניהם, ולא נחרב בימיהם, נעשה להם כך, ונענשו על שלא תבעו אותו, אנו שחרב בימינו, ואין אנו מתאבלים עליו, ולא נבקש עליו רחמים על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים שלש תפלות בכל יום, והתקינו בו אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה בתפלה, ובברכת המזון. (מדרש תהלים (בובר) מזמור יז. וכ"ה במדרש שמואל ספל"א)הדברים הובאו גם ברד"ק בסוף ספר שמואל ב', וכ"ק אדמו"ר עורר לפרסם את הדברים.
קשרים
בשיחת ש"פ האזינו תשמ"ו:
העירני חכם אחד (כלשון הרגיל בכגון דא) אודות דברי החיד"א בספרו מדבר קדמות ע"ד הצפי' לגאולה השלמה ... ופשוט שאין צורך להאריך ע"ד גדולתו של החיד"א - פוסק בנגלה דתורה, כפי שרואים בספרי השו"ת שלו (חיים שאל, ועוד), ופוסק גם בנסתר דתורה, כפי שמצינו בספריו שמביא כמה ענינים בנסתר דתורה, ומכריע בהם כו'. ומכיון שכן, ישנו פס"ד להלכה אשר התקווה וצפי' לגאולה ממהרת ופעולת את הגאולה: "בשכר הקיווי כדאי שתגאלנו", ובפרט שבענין זה אין אף א' שחולק על דברי החיד"א. [ראה אמרה: בשכר הקיווי כדאי שתגאלנו (החיד"א)]בליל ז' מר-חשון תשמ"ו:
וכמו כן מצינו תוכן זה - בסגנון מבהיל - בפירוש הרד"ק לנ"ך [פירוש המקבול בכל תפוצות ישראל - ועד שבדפוסים הראשונים של מקראות גדולות נדפס גם פירוש הרד"ק] סוף שמואל ב'. וז"ל:
"ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל" (שם פסוק כ"ה). וקביל ה' צלות דיירא ארעא. ובדרש1 כל האלפים האלה שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא ע"י שלא תבעו בית המקדש והרי דברים קל וחומר ומה אם אלו שלא היה בימיהם ולא חרב בימיהם נפלו על שלא תבעו אותו אנו שהיה בימינו וחרב בימינו על אחת כמה וכמה. לפיכך התקינו זקנים ונביאים ליטע בפיהם של ישראל להיות מתפללים שלשה פעמים בכל יום השב שכינתך ומלכותך לציון וסדר עבודתך לירושלם אכי"ר סלה.
ועל של פועל באתי: כפי הנראה מהשאלות והטענות שנשמעים ע"ד הקיווי הצפי' והדרישה לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו - ישנם כאלו שאינם יודעים אודות דברי החיד"א והרד"ק האמורים לעיל. ולכן, כדאי ונכון שא' ידפיס דברים אלו ב"עיתון".2
Footnotes
-
מדרש תהלים מזמור יז בשם רשב"י. מדרש שמואל ספל"א, והובא (להלכה) ברוקח הל' תפלה סי' שכב. ↩
-
ובהמשך שם:
ובהדגשה - לא בשמי, שכן נוסף לכך שישנם כאלו שבשמעם שדברים אלו נאמרו ע"י פלוני, יטענו "איפכא מסתברא" (כידוע במקרים כיו"ב, ואכמ"ל בזה), הרי בנדו"ד, ענין הגאולה, נוגע ביותר לומר את הדבירם בשם אומרם, כדברי חז"ל, כל האומר דבר בשם אומר מביא גאולה לעולם.
ולכן יש לפרסם דברים אלו בשם אומרם, הן בנוגע לדברי הרד"ק והן בנוגע לדברי החיד"א, עי"ז שיעתיקו את דבריהם אות באות ממש נוסף לציון המקור כו' כדי לזכות את אחינו בנ"י שספרים אלו אינם מצויים תחת ידם.
↩