הרב יחזקאל לווינשטיין ז"ל שלמד בבחרותו בראדין באחת משיחותיו על ענין הנשגב של ציפיה לביאת משיח אמר בתוך דבריו:
"את צורת הציפיה ביאר החפץ חיים זצ"ל במשל לחולה אנוש היודע כי יש רופא שיכול לרפאותו וצריך הרופא ביום מן הימים לבוא אליו. ודאי שיחכה החולה בכליון עינים וכל נקישה בדלת תגרום לו התרגשות ושמחה כי הנה הרופא בא, ויעמוד ויצפה הלאה אם יתברר לו כי לא הרופא הוא זה שדפק בדלת.
"כך צריכה להיות העירנות בציפייה לגאולה! חולים אנושים אנו ומובטחת לנו התרופה (יחזקאל לו, כו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר וגו' והבטחה זו צריכה ליצור בנו ציפיה לא פחות מאשר חולה הגוף המחכה לרפואתו, ואין להתייאש חלילה בגלל אורך הגלות. ואפילו אם היו זמנים שחשבו וקבעו כי הגיע זמן הגאולה ולבסוף לא בא משיח, אין זה צריך לשנות מאומה מצורת הציפיה.