הרב מנחם מענדל רייצס, מעיינותיך ניסן תשע"ז
לפי המנהג שקבע מורנו הבעל שם טוב, אוכלים ביום האחרון של פסח סעודה שלישית, לקראת סיום היום, הנקראת בשם "סעודת משיח". הרבי הרש"ב הורה לתלמידיו לשתות בסעודה זו ארבע כוסות של יין, "ארבע כוסות של גאולה".
דבר זה מעורר שאלה מסוימת, וכפי שמקשה הרבי (שיחת אחרון של פסח תשמ"ו):
"לכאורה, עיקרה של סעודה הוא – בשר ודגים וכל מטעמים, כראוי לסעודת המלך, ובפרט – מלכא משיחא; ואף על פי כן, סעודת משיח לא נקבעה על בשר ודגים וכל מטעמים (ויש אומרים, שבסעודת משיח שערך כ"ק אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע בתומכי תמימים לא נתנו בשר ודגים כלל), כי אם, ארבע כוסות יין דווקא".
ייחודיותו של משיח – ביין
לאמתו של דבר, בדברי חז"ל על אודות ימות המשיח עצמם, רואים אנו שייחודו של מלך המשיח, דוד מלכא משיחא, הוא דווקא בענין היין. חז"ל אומרים (פסחים קיט, ב), שהקב"ה עתיד לעשות סעודה לצדיקים, ובה יאכלו מהבשר המיוחד של הלווייתן ושור הבר. ובסוף הסעודה, כאשר יבואו לברך את ברכת המזון על כוס יין, כדין, איש מהאבות והצדיקים לא ירצה לברך, עד שלבסוף "אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן: אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא".
- ראה סיפור חז"ל: כוס ישועות אשא - סעודה לצדיקים לעתיד לבוא (שם הובא כל הסיפור, עם המפרשים, וביאור קצר משיחת כ"ק אדמו"ר)
מובן שכל אחד מהמאכלים שבסעודה זו טומן בתוכו סודות עמוקים ונשגבים המבוארים היטב בספרות העוסקת בכך. אולם מתוך דברי חז"ל אלו עולה כי בשאר העניינים הנפלאים והנעלים שיהיו בסעודה, ובכלל זה אפילו הלווייתן ושור הבר – לא בהם תתבטא הייחודיות של מלך המשיח לגבי יתר הצדיקים, שהרי את הלווייתן ושור הבר יאכלו כולם בשווה; היכן מתמצית מעלתו הבלעדית של מלך המשיח? מתי יראו הכול את מעלתו הנשגבה והייחודית של דוד מלכא משיחא? – רק בעת שתיית היין שלאחר ברכת המזון, שבה ימאנו אבות העולם לברך, ודווקא דוד מלכא משיחא הוא שיימצא מתאים לכך. לפי זה נמצאנו למדים מדוע מדגישים בסעודת משיח דווקא את שתיית היין, ולא את אכילת הבשר, הדגים ושאר המטעמים – כי אכן, ההפלאה והחידוש המיוחד של משיח צדקנו עצמו מתגלים דווקא באמצעות היין, בעוד ביתר העניינים שיהיו בסעודה – שווים צדיקים נוספים למעלתו של משיח. אלא שלדבר זה עצמו נדרש ביאור: מדוע באמת ייחודו של דוד מלכא משיחא על פני שאר הצדיקים המסובים בסעודת הגאולה מתבטא ב"כוס של ברכה", כוס היין שלאחר הסעודה?
לווייתן ושור הבר – נגלה; יין – פנימיות התורה
נקודת העניין היא, שיין רומז לפנימיות התורה, רזי התורה וסודותיה. כשם שהיין אינו דבר גלוי הצומח על העצים כמות שהוא, אלא הוא גנוז ונעלם בתוך מעמקי הענבים וכדי להוציאו משם יש צורך בפעולה מיוחדת – כך פנימיות התורה מסתתרת בתוך החלק הנגלה של התורה ואינה גלויה מאליה, ויש צורך בפעולה מיוחדת כדי להביאה לידי גילוי, הבנה והשגה.
ולכן דווקא היין הוא המבטא את ייחודו של משיח צדקנו, כי אכן, חידושו הגדול של משיח צדקנו הוא דווקא בתחום הנסתר, בתחום פנימיות התורה, כי בידיעת הנגלה, לדעת את הלכות התורה על בוריין, ועם טעמיהן – יש מומחים נוספים. ובלשון דרושי החסידות המבארים את דרך לימודו של מלך המשיח (ראה לקוטי תורה צו יז, א ואילך. שער האמונה פנ"ו ואילך): "איך ילמוד למשה ויהושע וזקנים וכל דורות התנאים שהיו יודעים כבר כל התורה הנגלית כולה – שבודאי לא יצטרכו לקבל דין והלכה חדשה ממשיח"! במה יוכל משיח לחדש למשה רבנו, ליהושע, ולכל האבות, התנאים והאמוראים? – בנסתר שבתורה. "מוכרח לומר שמשיח יהיה משפיע לכולם טוב טעם ודעת בסודות פנימיות התורה... אשר עין לא ראתה עדיין גם למשה והאבות... רק למשיח יתגלה".
נמצא אפוא שבלימוד הנגלה שיהיה בימות המשיח, לא יצטרכו דווקא למשיח עצמו. יהיו שילמדו מפיו של משה רבנו, יהיו שילמדו מפי אברהם אבינו, וכן הלאה… כל אחד ילמד תלמידים רבים בדרכו שלו; אולם בתחום הנסתר, פנימיות התורה – כאן כולם יגיעו למשיח צדקנו, אפילו האבות ומשה רבנו, כי עניין זה יימסר רק לו:
"ומכיוון שחידושו של דוד מלכא משיחא לגבי האבות ומשה רבנו הוא בפנימיות התורה (מה שאין כן בנגלה דתורה יהיה שווה לאבות ומשה רבנו) – לכן, בנוגע לסעודה עצמה, לווייתן ושור הבר כו', לא ניכר חילוק בין דוד מלכא משיחא לגבי שאר הצדיקים, האבות ומשה רבנו כו' (כשם שלא ניכרת אצלו מעלה יתירה בנגלה דתורה); כי אם, בנוגע ל"כוס של ברכה", יין שבתורה, פנימיות התורה, שבזה מתבטאת מעלתו של דוד מלכא משיחא לגבי האבות ומשה רבנו כו'".
להן שייכות מסוימת ללימוד הנגלה (שנרמז בלווייתן ובשור הבר), ולכן בו משתתפים צדיקים נוספים, כי בדרגות אלו יש גם להם ידיעה, אבל היין ששותים לאחר הסעודה, כדבר נפרד ומובדל מהסעודה, מייחד את משיח צדקנו:
"יחודו של דוד מלכא משיחא בסעודה דלעתיד לבוא אינו מתבטא בסעודה עצמה – לא מיבעי בלווייתן ושור הבר (נגלה דתורה), אלא אפילו לא ביין שבתוך הסעודה (רזין סתם), מכיון שענין זה שייך גם אצל משה רבנו כו'; כי אם, ביין שלאחרי הסעודה, "כוס של ברכה" (רזין דרזין), שכאשר נותנים לאבות ומשה רבנו כו' לברך, אומר כל אחד מהם "איני מברך", ורק כשנותנים לדוד מלכא משיחא לברך, "אומר להן אני אברך ולי נאה לברך".
כל התורה מוארת
אם כן, שתיית היין בסעודת משיח מתקשרת למעלתו של היין שלאחר הסעודה, הרומז לדרגה הגבוהה ביותר של פנימיות התורה שתתגלה לעתיד לבוא. אולם, כידוע, פנימיות התורה אינה מנותקת משאר מקצועות התורה, אלא אדרבה – היא מאירה באור יקרות את כל חלקי התורה: הפשט, הרמז, הדרש והסוד.
בשתיית ארבע כוסות יין בסעודת משיח אפשר אפוא למצוא רמז להארתה של פנימיות התורה את כל ארבעת חלקי התורה.