אמרה: יהיו גם כאלו שיגררו אותם בכסא גלגלים (מכ"ק אדמו"ר)

התוועדות י"ט כסלו ה'תשי"ד

כיון שהולכים לקראת משיח צדקנו עלינו להתכונן למעמד שבו יבוא מהלך הגדול ויסקור את כל "צבאות השם", כל בנ"י.

. . בגלות האחרון לא ישאירו אף אחד כיון שהקב"ה מבעיר את כתלי הגלות, כך שאין איפוא להשאר.

. . הנפק"מ אינה שיש כאלה שלקראת ה"פאראד" יהיו מעוטרים ב"אות הצטיינות" בן ארבעה סרטים ("בענדלאך"), ג' סרטים, ב' סרטים או סרט אחד; יהיו כאלה שלא יהיו מעוטרים כלל, אבל הם יעמדו ב"טור המסדר"; ויהיו גם כאלו שיגררו אותם ב"כסא גלגלים"... כיון שמצד עצמם אינם בקו הבריאות, אלא שכאשר גוררים אותם, נגררים גם הם...

השיחה המלאה

ידוע מאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר – אשר להיותו ממלא מקום אבותיו ואבות אבותיו, עד לרבינו הזקן בעל השמחה (כנ"ל ס"ח), הרי מאמר שלו הוא פסק הלכה – שהולכים אנו לקראת משיח צדקנו ("מ'גייט אַנטקעגן משיח'ן")¹. וכיון שכן, צריכים להתכונן לכך באופן המתאים.

ובהקדים סדר ההכנה ל"פּאַראַד" (מצעד-מסדר צבאי) – שאין זה באופן שתחילה מופיע ראש הצבא ("קאָמאַנדיר-אין-טשיף"), ולאחריו הולכים ומתקבצים לאט לאט מפקדי הצבא וכל החיילים, אלא הסדר הוא להיפך – שלכל לראש מקבצים המפקדים הפחותים יותר – ה"קאָרפּאָראַלן" (רבי טוראי) וה"סאַרדזשענדטס" (סמלים) – את ה"פּרייוועטס" (טוראים), וכיו"ב

[כ"ק אדמו"ר שליט"א הפסיק, ואמר: אם נמצא כאן מי ששירת פעם בצבא – שימנה את הדרגות היותר גבוהות...]

ומסדרים אותם, וכאשר רואים שכולם עומדים מוכנים, במדים מצוחצחים וכו', באופן המתאים לשביעות רצונו של ראש הצבא, אזי מודיעים לראש הצבא שכל אנשי הצבא מוכנים, ואז יוצא ראש הצבא, ומתחיל ה"פּאַראַד" של הצבא, להפקת רצון ראש הצבא, שמביע "יישר כח", "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"².

אמנם, במה דברים אמורים שדורשים את כל הדקדוקים כו' – בנוגע לאנשי-החיל הבריאים שעומדים על משמרתם; אבל איש-חיל שנפצע במלחמה ואושפז בבית-חולים, וצריך עדיין לחזור לאיתנו, כך שאינו יכול ללבוש את המדים, ואינו יכול לעמוד על רגליו משך זמן ארוך – מצטרף הוא והולך לאחרי ראש הצבא. אך, גם בשעה שגופו פצוע, וצריך להתרפא ולשוב לאיתנו – הרי מצד נפשו, עומד גם הוא באותה תכונה של קבלת-עול שדורש ראש הצבא מכל אנשי הצבא הבריאים.

וככל הדברים האלה וככל החזיון הזה – בנוגע אלינו:

כיון שהרבי אמר שהולכים אנו לקראת משיח צדקנו – עלינו להתכונן למעמד שבו יבוא המלך הגדול ויסקור את כל "צבאות השם"³, כל בנ"י.

ובכן: אלה שהם "בריאים", כמ"ש⁴ "תמים תהי' עם ה' אלקיך", היינו⁵, שהוא שלם בקיום כל רמ"ח מצות עשה שכנגד רמ"ח אברים, ובשמירת כל שס"ה מצות לא תעשה שכנגד שס"ה גידים⁶ –  עומדים הם ב"טור המסדר" ("אין סטראָי"), ומדקדקים על אופן  עמידתם בכל פרטי הדקדוקים ("מיט אַלע פּיטשעווקעס") שיהיו ראויים לביאת המלך;

אמנם, כאשר ישנו מי שמצד כמה סיבות "נפצע" ע"י הסט"א (הצד שכנגד) בא' מאבריו, בא' מרמ"ח מ"ע או בא' משס"ה מל"ת – שגם אז אין לו ליפול ברוחו ולהתייאש, כיון שישנה ההבטחה ש"לא ידח ממנו נדח"⁷, ו"הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה"⁸, "שמביאה רפואה לעולם"⁹ –  ממנו לא יתבעו להקדים ולהתכונן לבואו של שר הצבא ע"י עמידה שעה שלימה במדים מצוחצחים מבלי להזיז יד או רגל... אלא יתחשבו במעמדו ומצבו בהיותו "שוכן בתי חומר"¹⁰, ומה גם שישנו הנסיון ד"הרבה שכנים הרעים עושים"¹¹, וכיו"ב בשאר הענינים שצריכים להצדיק את הזולת. ומשום זה יתנו לו כו"כ "הנחות", ועד כדי כך, שיוכל להמתין עד שיצא שר הצבא תחילה, ורק לאח"ז יקחו גם אותו... – ע"ד שמצינו במתן-תורה, שהקב"ה הקדים ובא אל בנ"י, "ומצאן ישנים"¹², והוצרך להעירם משנתם כדי לקבל את התורה.

אבל בכל אופן, צריכים לדעת כולם – הן אלה שהם שלימים, הן אלה שהם במעמד ומצב שקול, מחצה זכיות ומחצה עונות, והן אלה שהם למטה מזה – שלקראת ה"פּאַראַד" מוכרחים כולם להתייצב ("אַלע מוזן זיך צושטעלן"),

– שהרי הרבי אמר¹³ שבגלות האחרון לא ישאירו אף אחד¹⁴... כיון שהקב"ה מבעיר את כתלי הגלות¹⁵, כך שאין איפוא להשאר. זהו מצב ד"מי לה' אלי"¹⁶, שלוקחים את כל ניצוצות הקדושה, אפילו אלה "האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים"¹⁷;

הנפק"מ אינה אלא שיש כאלה שלקראת ה"פּאַראַד" יהיו מעוטרים ב"אות-הצטיינות" בן ארבעה סרטים ("בּענדלאַך"), שלשה סרטים, שני סרטים או סרט אחד; יהיו כאלה שלא יהיו מעוטרים כלל, אבל הם יעמדו ב"טור המסדר"; ויהיו גם כאלה שיגררו אותם ב"כסא גלגלים"... כיון שמצד עצמם אינם בקו הבריאות, אלא שכאשר גוררים אותם, נגררים גם הם...

אבל הצד השוה הוא – שכולם צריכים להמצא, ומצד תכונת נפשם צריכים כולם לעמוד באותה תנועה של אנשי החיל העומדים ב"טור המסדר" – תנועת המסירת נפש וקבלת עול,

וביחד עם זה, מתוך שמחה – כפי שהרבי מוסיף ומטעים, שכאשר אנשי-חיל צועדים ב"פּאַראַד", הולכים הם עם ניגון שמח ("מאַרש")¹⁸. – בכלל הי' הרבי מטבעו (אפילו מצד טבע גופו) שמח ביותר, וגם כאשר מצד כמה סיבות לא הי' מקום לשמחה, הי' משתדל תמיד לצמצם ולהעלים את הדבר, כדי שלא לבלבל את הזולת.

זהו איפוא מה שנדרש מאתנו: בין אם נמצאים ב"טור המסדר", ובין אם נמצאים מאחריו, מלפנים או מאחור – צריכים להתאזר עם מעט קבלת עול, "כחודה של מחט"¹⁹, ועם ריבוי שמחה, ובכח זה²⁰ יבקעו-יפרצו... את שירי ההעלמות... וההסתרים... ויעמידו את עצמם להמקום שמשם יקחו אותנו להמעמד ומצב ד"לכו ונלכה באור הוי'"²¹.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א ציוה לנגן הניגון אני מאמין].

Footnotes

1. ראה שיחת י"ט כסלו תרפ"ז ס"ז (סה"ש תרפ"ז ע' 122). תרפ"ח (סה"ש תרפ"ח ע' 7). תרפ"ט סי"א (סה"ש תרפ"ט ע' 63). תרצ"ט ס"ב (סה"ש תרצ"ט ע' 316). סה"ש תש"א ע' 129. וראה גם תו"מ ח"ח ריש ע' 138. וש"נ. ↩

2. לשון חז"ל – ספרי ופרש"י פינחס כח, ח. ועוד. ↩

3. לשון הכתוב – בא יב, מא. ↩

4. פ' שופטים יח, יג. ↩

5. ראה לקו"ת נצבים מה, ג. ↩

6. ראה זח"א קע, ב. ↩

7. ע"פ שמואל-ב יד, יד. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סה"ג. תניא ספל"ט. ↩

8. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה. ↩

9. יומא פו, סע"א. ↩

10. ע"פ איוב ד, יט. ↩

11. סוטה ז, א (במשנה). ↩

12. שהש"ר פ"א, יב [ב]. ↩

13. ראה גם תו"מ ח"ה ע' 53. וש"נ. ↩

14. כ"ק אדמו"ר שליט"א דיבר בהתרגשות כשקולו נחנק מבכי. ↩

15. ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ו ע' שעב (נעתק ב"היום יום" בתחלתו). ↩

16. תשא לב, כו. ↩

17. ישעי' כז, יג. וראה לקו"ת דרושי ר"ה ס, א. ↩

18. ראה שיחת י"ט כסלו תש"ט ס"ח (סה"ש תש"ט ע' 290). וש"נ. ↩

19. ראה שהש"ר פ"ה, ב [ב]. ↩

20. כ"ק אדמו"ר שליט"א דיבר בהתרגשות כשקולו נחנק מבכי. ↩

21. ישעי' ב, ה. ↩