סיפר המשב"ק הרה"ח ר' מנחם מענדל שי' נאטיק:
בליל בדיקת חמץ בא' השנים התקשרה אלי הרבנית, ובקשה ממני לבוא לבית לבצע דבר מסויים. כשהגעתי, ראיתי דרך החלון שבקומות העליונות הרבי מחזיק בנר ומתעסק בבדיקת חמץ. חישבתי, שעד שהרבי יגיע לקומה הראשונה, אספיק להכנס לבית, ולבצע מה שעלי לעשות, ולצאת. נכנסתי מהכניסה האחורית וביצעתי מה שהי' צריך, והתחלתי לשוחח עם הרבנית. בינתיים, ראיתי איזה לכלוך באיזור, והכנסתי אותו לכיסי.
לפתע, אני רואה את הרבי במלוא הדרו, מלך ביפיו, צועד מולי... הרבי צעד לאט עד שהגיע למולי. נסיתי "לרמוז" לרבי בתנועות הגוף שאם יזוז קצת הצידה, אוכל לעבור ולצאת מהכניסה הראשית, אך הרבי כלל לא התייחס לרמזיי. כך חזר הדבר כמה פעמים, עד שלפתע הרבי שואל אותי "דו האסט עפעס גענומען? (לקחת משהו?). נבהלתי. כבר שנים שאני עובד בבית הרבי, ומעולם לא נחשדתי בדבר... ספונטאנית עניתי לרבי "ניין! ניין! איך האב גארנישט גענומען!" (לא ולא! לא לקחתי שום דבר!). הרבי שאל אותי שוב "דו האסט עפעס גענומען?, וחזרתי על תשובתי.
כך הי' כמה פעמים, עד שפתאום תפסתי... ה"לכלוך" שהכנסתי לכיסי לא הי' אלא אחד מעשרה הפתיתים! מיד הוצאתי אותו מהכיס והתנצלתי וכו', והרבי חייך חיוך רחב...
הרבנית אמרה לרבי (תוכן): "איך ווייס נישט וואס צו טאן! יעדער מאל נאטיק זעט דיר ער ווערט אינגאנצן צוטומלט! איך זאג אים אז דו בייסט נישט!"... (אני לא יודעת מה לעשות! כל פעם שנוטיק רואה אותך הוא נבהל לגמרי! אני אומרת לו שאתה לא נושך!"...), והרבי חייך והמשיך בבדיקת החמץ...