כניסה

סיפור חז"ל: כוס ישועות אשא - סעודה לצדיקים לעתיד לבוא

סיפור (סיפור ארוך)

מסכת פסחים דף קיט עמוד ב

דרש רב עוירא, זימנין אמר ליה משמיה דרב, וזימנין אמר ליה משמיה דרב (אשי) [במסורת הש"ס: אסי]:

מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל - עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק.

לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל.

אומר לו ליצחק: טול וברך! אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשו.

אומר לו ליעקב: טול וברך! אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי.

אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי.

אומר לו ליהושע, טול וברך! אומר להן: איני מברך, שלא זכיתי לבן, דכתיב: יהושע בן נון נון בנו יהושע בנו.

אומר לו לדוד: טול וברך: אומר להן: אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.

רשב"ם

ולא במותי. שנקבר מול בית פעור ולא זכו עצמותיו ליכנס בארץ כעצמות יוסף שנקברו בארץ כדכתיב (יהושע כד) ואת עצמות יוסף קברו בשכם והיינו דכתיב (דברים ד) כי אנכי מת בארץ הזאת בחוצה לארץ אינני עובר את הירדן אפילו לאחר מיתה לא יעברו עצמותי את הירדן

מהרש"א חידושי אגדות

עתיד הקדוש ברוך הוא כו' נ"ל לפרש כן דמלת הילד מיותר דביצחק משתעי קרא גם ויגמל מיותר דכתיב בסיפא דקרא ביום הגמל את גו' וע"כ דרשו בו שנרמז כאן גדולת ישראל לעתיד שיגמול להם הקדוש ברוך הוא חסד ויעשה להם משתה גדול ולכך כתיב גדול בלשון זכר דמשתה לשון נקבה היא אלא דרמז לעתיד הוא ע"כ נאמר לשון זכר כמו שיר חדש והם נקראים ילד שעשועים.

ואמר לאחר שאוכלין ושותים באותה סעודה כשבאין לברך ברכת המזון נותנין לאברהם כוס של ברכה כו' הוא מבואר לפי הדין שהגדול מברך והאבות וגם משה שנתנה תורה על ידו גם יהושע כשעל ידו נכנסו לארץ ישראל הם כולם גדולים מדוד אלא שכ"א מהם נתן סיבה המניעה ממנו מלברך.

וכלפי מ"ש בפ"ג שאכלו שצריך להזכיר בברכת המזון ברית ותורה וארץ ומלכות בית דוד בב"י והטעם מפורש שם, ועוד אמרו שם משה תיקן להם ברכת הזן בשעה שירד להם המן יהושע תיקן להם ברכת הארץ כשנכנסו לארץ דוד תיקן להם על ישראל עמך ועל ירושלים ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש

ולזה אמר אברהם שאמר איני מברך שיצא ממני ישמעאל וכן יצחק שיצא ממנו עשו ולא יכול לומר ברית שהוא בריתך שחתמת בבשרנו שהיא המילה שאין זוכים במילה דכתיב בפרשת מילה ואת בריתי אקים את יצחק ואמרינן כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק למעט את זרע עשו

ואמר שיעקב אמר שנשאתי ב' אחיות שהוא דבר שעתידה תורה לאסור ואיני יכול לומר תורה דהיינו על תורתך שלמדתנו

ומשה שאמר שלא זכיתי ליכנס לארץ ואיני יכול לומר על ארץ חמדה גו' דמ"ה [=דמשום הכי] קאמר שלא תיקן אלא ברכת הזן ולא ברכת הארץ ויהושע שתקן ברכת הארץ שזכה ליכנס בה אך כיון שלא זכה לבן כמו שזכה דוד לבנות ירושלים ושלמה בנו בנה בית המקדש וע"כ אמר שלא יכול יהושע לומר על ירושלים כו' ועל הבית הגדול כו'

אבל דוד שזכה שהוא בנה ירושלים ובנו בנה בית המקדש שע"ז תקנו ברכת ב"י וע"כ אמר לי שזכיתי לכל הני מילי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא גו' לעיל מיניה כתיב מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי ר"ל דבכל אחד מן הראשונים חסר בו מכל תגמוליו שהם ברית ותורה וארץ ומלכות בית דוד בב"י אבל עלי כל תגמוליו שיש לי ברית ותורה וארץ ומלכות בב"י וע"כ נאה לי כוס ישועות גו' שהוא כוס של ברכה שאשא אותו ובשם ה' אקרא בברכת הזימון כמ"ש בר"פ שלשה שאכלו ברכת הזימון מנלן דכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו וברמז כו"ס הוא רמז על מדת הדין גי' אלהי"ם אשא בבהמ"ז ובשם ה' אקרא להפוך מדת הדין לרחמים להיות כוס ישועות ובכן בב"י אמן סלה.

תורת מנחם - תפארת לוי יצחק

שמות עמ' רכו-ז ומבואר בדרושי חסידות (סידור עם דא"ח עמ' קב, ב, ואוה"ת עקב ע' תקלט ואילך) הטעם שאברהם ויצחק כו' לא רצו לברך

[דלכאורה כל המאמר הזה פלא הוא, דמשום שיצא ממנו כו' לא רצה לברך, וכי מעולם לא בירך ברכת המזון בשביל זה - סידור ואוה"ת שם]

מפני שכוס של ברכה דלעתיד לבוא הוא מיין המשומר (ברכות לד, ב. זח"א קלה, ב), שהוא למעלה מיין סתם שמעורב בו טוב ורע, מבחי' עץ הדעת טוב ורע, להיותו מבחי' עץ החיים שכולו טוב, ועד שלא שייך ממנו הסתעפות של דבר רע, ועל יין זה לא רצו לברך אברהם ויצחק שיצא מהם כו'.

ומבואר שם שכוס של ברכה דלעתיד לבוא (מיין המשומר) הוא דרגא הכי נעלית בטוב גופא - בחי' הכתר, ולכן שייך זה לדוד דוקא שאומר "אני אברך ולי נאה לברך", כי דוד הוא ספירת המלכות הקשורה עם כתר "כתר עליון איהו כתר מלכות".

ויש להוסיף בביאור מעלת כוס של ברכה דלעתיד לבוא ע"פ מארז"ל (יומא עו, א) "כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק שנאמרת כוסי רוי' בגימטריא הכי הוי":

"כוסי רוי'", לשון שובע הוא יותר מכוס סתם, ועד לכוס הכי גדול, כמרומז בהגימטריא ד"רוי"' - כוס שמחזיק רכ"א לוגין, שלא בערך לשיעור דכוס סתם בסיומה של סעודה סתם ששיעורה כדי שביעה.

ובשיעור ד"כוסי רוי" (רכ"א לוגין) מרומזת הדרגא הפרטית ד"כסא דדוד לעלמא דאתי" (נוסף לכך ששיעורו באין ערוך לגבי שיעור הרגיל דכוס) רכ"א אותיות ארך, "בחי' ארך אפים", אור השפע של רכ"א נהורין דש"ע נהורין של אריך . . ממצחא דאריך אנפין שהוא רעוא דכל רעוין", שבחי' זו תתגלה לעתיד לבוא, כידוע, ששלימות הגילוי דכתר, פנימיות הכתר, פנימיות עתיק (בחי' רעוא דכל רעוין) תהי' לעתיד לבוא.

קשרים

← חזרה לחיפוש