רשימת דברים (חיטריק) ששמע מהרה"ח המשפיע הרש"ג אסתרמאן
כ"ק הרה"צ מהור"ר מנחם מענדל מהאראדאק, בהיותו בארץ הקדושה, שמע בחדרו קול המון בחוץ, ושאל: מה קול המולה בחוץ. ואמרו לו שנשמע קול שופר על הר גבוה, ואומרים שזה קול שופר של משיח.
ויפתח החלון ויריח, ואמר שאינו מריח ריח של משיח. ואח"כ נתודע שחסר דעה אחד טפס ועלה על ההר ושופר בידו ותקע בו, זהו קול השופר.
והוסיף הרש"ג ושאל, ולמה פתח החלון, הי' יכול להריח בבית. וענה, שבביתו של כ"ק הרה"צ רמ"מ הי' ריח של משיח תמיד.
[סיפור זה התרחש בין השנים תקל"ז (1777) - שנת עלייתו, ותקמ"ח (1788) - שנת פטירתו]
גירסת הרבנית
קובץ לרגל כ"ב שבט (לוד / תשנ"ח) צילום מעיתון כפר חב"ד
תמיד היתה הרבנית אומרת שהמשיח נמצא בעולם הזה, ועליו רק להתגלות. בהקשר זה סיפרה לר' חס"ד את הסיפור על הרה"ק רבי מ"מ מוויטבסק נ"ע, ששהה פעם בירושלים, לאחר שעלה לארץ והתיישב בטבריה, ומישהו על הר-הזיתים ותקע בשופר. השמועה התפשטה כי המשיח בא, והגיעה גם אליו. פתח רבי מ"מ את חלון החדר, ריחרח באוויר, ופסק: "לא המשיח עדיין לא בא". על כך שואלים: לשם מה היה צריך לפתוח את החלון, והרי יכול היה להריח בביתו אם המשיח בא? והתשובה היא: בחדרו הורגש תמיד ריח המשיח.
מן התורה ח"ג (הרב מרדכי הכהן, תשל"ב) עמ' תרעג
כשעלה רבי מנדלי מויטבסק לירושלים1, קרה פעם אחת, שחסיד שוטה, בלתי שפוי בדעתו, עלה בלילה למרומי הר הזיתים ותקע שם בשופר גדול, עד שנשמע קולו מסוף העיר ועד סופה. מיד עשתה לה השמועה כנפים לאמר: משיח בא, בא משיח! שמע רבי מנדלי את השמועה. ניגש אל חלון חדרו פתחו והשקיף שעה קלה לחוץ ונענה ואמר: לא, לא, אין זה שופרו של משיח, עדיין בן דוד לא בא, שהרי אין רואים שום התחדשות באוירו של עולם.
מקורות נוספים
...ומשספרו עובדא זו לפני הרה"ק מרוזין זי"ע הוסיף לבאר דמה שהוצרך הרה"ק מוויטבסק לגשת לחלון הוא משום דבביתו גופא כבר האיר בחי' משיח, ולכך הוצרך להוציא ראשו לבחוץ להריח שם. (ים החכמה (מורגנשטרן / תשע"א) עמ' קמ)
חסידים מספרים על ר' מענדל האראדאקער שהי' בכל יום בקומו משנתו מוציא ראשו מחוץ לחלונו להריח, והי' מתאנח ואומר: לא, עדיין אין משיח בעולם! ('התורה והעולם' (מהרב ניסן טלושקין) חלק ג' עמ' רב)
אמרו עליו על הרב הצדיק רבי מ"מ מוויטבסק, כי כלי ימיו היה משים שתי אזנים כאפרכסות לשמוע קול שופרו של משיח. אמר: טוב שאבחין תיכף ואשמע מאין בא קול השופר ואדע היכך לפנות. ועוד אמר: אפילו אהיה עסוק בסוגיא חמורה, ואפילו אעמוד באמצע שאלה באיסור והיתר אפסיק ואלך לקראת מלך המשיח. אני מחכה לו לגואל בכל יום שיבוא ואינני רוצה להפסיד אפילו רגע אחד מימות המשיח. (ניצוצות גאולה (הברמן) עמ' 43).
בימי הרה"ק רבי מנדל מוויטבסק והרה"ק הקאליסקער זי"ע היה איש אחד שעלה להר הכרמל ותקע בשופר ואמר שמשיח יבא עתה. ואמרו עליו צדיקים כי בכל אחד ואחד מישראל נמצא חלק משיח שצריך לתקן, והוא תיקין את חלקו השייך למשיח, ולכן ראה שנתקן הכל וחשב שכל העולם ג"כ תיקנו ובודאי יבוא שכבר נתקן הכל. (קובץ שיחות קודש, רבי אברהם מסלונים, עמ' קל מסעודת ליל ש"ק תרצ"א)
קשרים
ריח של משיח
הרב מנחם ברוד / שיחת השבוע גליון 1314
מסופר על רבי מנחם-מענדל מוויטבסק, שפעם אחת נכנס אדם נרעש לביתו ובישר שיש שמועה שהמשיח בא. ניגש הצדיק לחלון, פתחו והריח את האוויר שבחוץ. לאחר מכן אמר: "לא, אין באוויר ריח של משיח". תלמידיו הסבירו כי היה עליו לפתוח את החלון, משום שבתוך חדרו היה תמיד ריח של משיח.
מה משמעות הסיפור הזה? וכי בחדרו של רבי מנחם-מענדל כבר בא משיח ובאה הגאולה? אך אנו מוצאים עוד דברים מעין זה. למשל, מובא בשם רבנו הזקן (פלח הרמון שמות, עמ' ז), ש"לפני נשמות הגבוהות כרבי שמעון בר-יוחאי וחבריו לא נחרב הבית". גם כאן נשאלת אותה שאלה: הלוא רבי שמעון בר-יוחאי נרדף מפני הרומאים וסבל את כל קושי גזֵרותיהם; איך אפשר לומר שלגביו לא נחרב הבית?
גילוי האמת הקיימת
ההסבר טמון בהבנה מעמיקה יותר של מושג הגאולה. יש הרואים בגאולה מהפכה של כל המציאות – עולם חדש, בני-אדם חדשים. מבחינה מעשית זה נכון – העולם אכן ישתנה לגמרי, אך מבחינת המהות הפנימית של הדברים אין כאן שום מהפכה, אלא להפך – בזמן הגאולה תתגלה מהותו האמיתית של העולם. הגאולה לא תיצור אמת חדשה, אלא רק תסיר את המסווה שמפריע לנו לראות את האמת הקיימת גם עכשיו.
הגאולה דומה להפצעת השחר – העולם נשאר בדיוק כפי שהיה בלילה, אלא שבבוקר רואים הכול בבהירות, ואילו בלילה גיששנו באפֵלה. כך כל 'חומרי' הגאולה כבר נמצאים עכשיו, אך איננו רואים אותם בבהירות. כשתבוא הגאולה ויאיר האור, נראה ונבין את האמת בפשטות, ועד שלא נוכל כלל להבין איך יכולנו לחשוב אחרת.
האמת היא שהקב"ה נמצא כאן גם עכשיו. התורה והמצוות הן אמת מוחלטת גם עכשיו. העובדה שעם-ישראל הוא 'ממלכת כוהנים' נכונה גם עכשיו. ההכרח באחדות, בצדק וביושר עומד במלוא תוקפו גם עכשיו. אלא שבזמן הגלות, כל האמיתות הללו שרויות בהעלם, והמציאות הנראית לעינינו יכולה להיראות אחרת. לנו נדמה לפעמים שהקב"ה אולי אינו כאן, שאולי אפשר ללכת בדרך שונה מדרך התורה, שאולי יהודי דומה לגוי, שאולי אפשר להפיק תועלת ממחלוקת ומהפך השלום. אבל זה דמיון ואשליה, לא המציאות האמיתית.
החסידות והגאולה
הבנת נקודה זו מבהירה גם את הקשר בין הגאולה ובין גילוי תורת החסידות. ידוע שהתנוצצות אור הגאולה החל בימי הבעש"ט (כפי שמובא בכמה ספרים). אנו גם יודעים שהפצת החסידות קשורה קשר ישיר לגאולה, כפי שאמר המלך המשיח לבעש"ט, שהוא יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך – מעיינות החסידות – חוצה".
ואכן, גילוי החסידות והגאולה האמיתית והשלמה הם מהות אחת. תורת החסידות היא גילוי של האמת האלוקית. החסידות מגלה שהקב"ה נמצא בכל דבר. החסידות מבהירה את מהותן של התורה והמצוות ואת עומק נשמתו של יהודי. החסידות מאירה עקרונות-יסוד כמו אהבת-ישראל ושמחה של מצווה. ועם זה, החסידות לא חידשה דבר, כי הכול כבר היה קיים בתורה עוד קודם הופעת החסידות.
כזאת היא גם הגאולה – אין היא אלא בבחינת 'פקיחת העיניים'. אנו נזכה לפקיחה זו של העיניים רק בזמן הגאולה ממש, אבל נשמות גבוהות ומיוחדות רואות גם בתקופת הגלות את האמת האלוקית. כזה היה רבי שמעון בר-יוחאי, וכמותו צדיקים גדולים בדורות שלאחריו. לכן נזקק רבי מנחם-מענדל מוויטבסק לפתוח את החלון, כי בחדרו האירה תמיד האמת של הגאולה.
- גאולה ענינה גלוי אלקות. לכן לגבי אותו אחד אשר הנחת חייו היא שאלקות בפשיטות וכו', הגאולה קיימת גם היא בפשיטות תמיד וללא שינוי, והיינו כמובא בדא"ח על רשב"י אשר לגביו לא חרב הבית מעולם. (מלכות ישראל, גינזברוג, ח"ח עמ' מד).
- ראה בשיחת אדמו"ר הריי"צ שהובאה באמרה: מען וועט זיך כאפן פארן קאפ
עיבוד ספרותי
אתר 'הדברות'
תקיעת השופר שהדהדה בכל רחבי ירושלים העתיקה החרידה את תושבי העיר. לפי הנשמע הגיע קול השופר מכיוון הר הזיתים, דבר שגרם להתרגשות יתר: שהרי לפי מדרשיחז"ל אליהו הנביא יעמוד על ראש הר הזיתים ויתקע בשופר ומשם תתחיל הגאולה.
יהודי ירושלים לא ידעו מה לעשות מרוב התרגשות. אלא שאז יהודי מעורער בנפשו נצפה כשהוא יורד מההר עם שופר בידו. מכאן הסיקו רבים שהוא היה התוקע, ולא אליהו הנביא... אך רבים אחרים לא נתנו לספיקות לגרש את התקווה שבליבם, ועדיין נטו להאמין, כאשר הם ממתינים לבאות.
כאשר הגיעה השמועה אל האדמו"ר רבי מנחם מנדל מויטבסק זי"ע, קם מכסאו ניגש אל החלון, הוציא את ראשו חוצה והריח. מיד פנה אל מקורביו ואמר: 'אין זה תקיעת שופר של משיח, עדיין אינני מריח את ריח המשיח'.
תמהו החסידים: אם הצדיק יודע להריח ולזהות את ריחו של המשיח, למה היה צריך לקום ממקומו ולגשת אל החלון, וכי לא יכל להריח בתוך חדרו? אמר על כך האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא זי"ע2 שהצדיק מויטבסק כל כך השתוקק וציפה לביאת המשיח עד שבתוך ביתו פנימה תמיד הרגיש את ריח המשיח, לכן כאשר רצה לבדוק האומנם הגיעו ימות המשיח היה צריך לקום ולהריח האם גם בחוץ כבר מריחים את ריחו של המשיח.