הרב שמעון אייזנבאך
ימים אלו הם ימי ספירת העומר שבהם מתקנים אנו את המדות תוך שימת דגש על בין אדם לחבירו.
שנינו בפרקי אבות "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו", ולכאורה איך יתכן שיראים ושלמים יבלעו אחד את השני אלמלא מוראה של מלכות?
ומסביר הרבי בלקוטי שיחות שאין הכוונה ב'חיים בלעו' שאחד "הורג" את השני ח"ו אלא מדובר באדם שהוא שלם בתורה ובמצוות וחבירו מלא בחסרונות ומשום כך הוא חש שחבירו בלוע בתוכו ואינו מייחס לו חשיבות כלל.
ועל כן "הוי מתפלל בשלומו של מלכות" וכשיעורר אצלו את מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא 'השוה ומשוה קטן וגדול' יכניע עצמו מפני הדר גאונו ית' ויחוש את חבירו.
•••
מפי ר' מענדל שמענו שסיפר שבעת שהותו בכלא הרוסי היו האסירים משחקים בקלפים, דבר האסור בין כותלי בית האסורים, והסוהרים היו מנסים להפתיע אותם במשחקם ולהענישם, אך האסירים היו ממולחים והצליחו להסתיר את משחקם מעיני הסוהרים. באחד הפעמים שמע הסוהר שהאסירים משחקים בקלפיהם ומיד נכנס לתא והחל לבצע חיפוש דקדקני אך ללא תוצאות. כך חזר הדבר ונשנה פעם אחר פעם ולמרות שהסוהר שמע בבירור שהם משחקים בקלפים הוא לא הצליח למצוא את הקלפים שישמשו לו עדות לענישה. ר' מענדל שידע לקשור קשרים עם ראשי האסירים שאל את א' מהם: איך אתם מצליחים להעלים את הקלפים מעיני הסוהר? והוא לחש לו באזנו את הסוד: כאשר הסוהר נכנס ומעמיד אותנו בשורה אנו תוחבים את הקלפים לכיס מעילו ולקראת יציאתו אנו שולפים אותם ממעילו בזריזות. הסוהר מחפש במעילים של כולנו אבל אצל עצמו הוא לא יחפש לעולם...
ר' מענדל למד מכך מוסר השכל. את החסרונות תחפש בכיסים שלך ולא אצל אחרים!
•••
ובהזדמנות אחרת סיפר ר' מענדל שא' מראשי הישיבה התלונן אצלו על א' מהבחורים שהוא גאוותן. ר' מענדל קרא לאותו בחור והציע לו ללמוד בחברותא מאמר שעוסק בנושא הגאוה. הבחור שמח ונענה להצעה המפתה. וכך ישבו ולמדו ימים ארוכים את המאמר תוך שהוא מדגיש בפני הבחור את מסקנות המאמר. כשסיים את הלימוד שאל ר' מענדל את הבחור איך הוא מסכם את הלימוד ואיך אפשר ליישם את הנאמר בחיי היום יום. הבחור ענה לו שיש כאן בישיבה בחור שחשוב מאוד ללמוד אתו את המאמר העוסק במיגור הגאווה והוא ינסה להציע לו ללמוד את המאמר...
•••
מספרים על אותו צדיק שאמר: פעם רציתי לתקן את כל העולם, אח"כ אמרתי בלבי אולי אצליח לתקן את מדינתי, מאוחר יותר חשבתי שאולי אתקן את בני עירי. כשהתבגרתי אמרתי לעצמי הלואי אצליח לתקן את בני משפחתי וכיום אני אומר הלואי ואצליח לתקן את עצמי.
בעצם ניתן לומר שהצדיק לא חזר בו אלא ככל שהתבגר התחזקה בו התובנה שאם הוא רוצה לתקן את כל העולם / את מדינתו / עירו וכו' עליו לתקן את עצמו וככל שיתקן את עצמו כך גם תתוקן סביבתו.
ומשל משלו ה'מוסר'ים, בילד שהפריע לאביב בעת עבודתו ואביו חיפש שקט ומרגוע להתרכז בעבודתו. האב לקח מפה גאוגרפית של כדור הארץ, קרע אותה לגזרים וביקש מילדו לחבר את הפאזל ולהחזירו לתמונתו השלמה. האב חשב כי יקח זמן רב עד שהבן יצליח למצוא את החיבורים הנכונים וירכיב אותם, והנה למרבה ההפתעה הילד הגיע במהירות והראה לאביו שהצליח במשימתו. שאל אותו אביו הכיצד? והבן גילה לו כי מאחורי המפה הזו היה ציור של אדם ואת האדם קל מאוד היה לחבר ואח"כ הפכתי את הדף. והנמשל מובן: כאשר מתקנים את האדם מתקנים את כל העולם.
וכאשר אנו עוסקים בתיקון המדות בין אדם לחבירו איך אפשר לא לתת את הדעת על "בין איש לאשתו", עמה אנו מצויים מרבית היום והחיים.
•••
מעשה באדם שבא לרופא אף אוזן גרון ותינה בפניו את צערו על כך שאשתו אינה שומעת היטב וביקש לקנות עבורה מכשיר שמיעה. הרופא ענה לו שתחילה צריך להבחין את גודל לקות השמיעה שלה ורק אח"כ יוכל להתאים לה מכשיר. לצורך כך עליך להביא אותה אליי. הבעל אמר לרופא שאשתו טוענת ששמיעתה מצויינת ואינה מוכנה לבוא.
הציע לו הרופא לעשות לה מבדק פשוט. לבוא הביתה ולעמוד בפתח הבית ולומר: "בוקר טוב אשתי", אם היא עונה לך היא שומעת טוב ואם לא תתקדם שני צעדים ותאמר שוב בוקר טוב. אם עדיין לא ענתה התקדם לפתח המטבח ואם עדיין לא ענתה אתה מתקדם עוד ועוד עד שתגיע אליה. וכך נוכל לאבחן את מדת שמיעתה. הלך הבעל לביתו. פתח את הדלת והכריז בקול גדול: "בוקר טוב אשתי". אין קול ואין עונה. הוא ממשיך פנימה ואומר בשנית, ואח"כ בשלישית ואח"כ נכנס למטבח ופונה לאשתו בבוקר טוב בפעם הרביעית ובפעם החמישית ואין תשובה. רק כאשר הוא הגיע אליה ממש ופנה אליה ואמר לה "בוקר טוב לך אשתי", היא עונה לו: "בוקר טוב בעלי בפעם השישית..." הוא מיד רץ לרופא והזמין לעצמו מכשיר שמיעה ברמה הגבוהה ביותר.
•••
וסיפור זה מזכיר את הסיפור באותו מחנך שפנה לאביו של תלמיד ואמר לו כי הבן שלו מפריע למהלך השיעורים והוא חייב ליטול רטלין. האב סירב ונימוקיו עמו: אין לי כסף לרכישת כדורים / מי יתן לו כל בוקר את הכדור/ ייצא לילד שלי שם רע וכו' וכו'. המורה הרגיע אותו ואמר לו כי המורה בעצמו יתן לו כל בוקר כדור בצורה חשאית ואין צורך לרכוש אותם משום שביה"ס מממן אותם. מדי בוקר המורה היה שולח את התלמיד לעשות שתי כוסות תה אחד למורה ואחד לעצמו והוא הראה לתלמיד את המגירה בחדר מורים משם יש להוציא כל יום כדור רטלין ולהניחו בכוס התה.
לאחר כמה ימים שואל האב את בנו מה עם השיעורים בכיתה? ענה לו הבן, מאז הרטלין שקט בכיתה והמורה מעביר את השיעורים בצורה מופלאה ורגועה. כאשר האב המשיך להתעניין בלקיחת הרטלין סיפר הבן כי כל יום הוא עושה שתי כוסות תה אחד לעצמו ואחד למורה ואת כדור הרטלין הוא שם בכוס של המורה ומאז שקט ושלוה בכיתה...
בימים אלו נחפש את חסרונותינו בקרבנו ונזכור שהזולת הוא רק ראי עבורנו כדברי הבעש"ט שאם אתה מוצא פגם בזולת חפש אותו אצלך ויגעת ומצאת תאמין.
•••
ונסיים בסיפור על רבי זלמן משה היצחקי זצ"ל שפעם ישב והתפלל בבית הכנסת ברוסיה בימי האימה והרעב. נכנס לשם אדם ואמר לו כי כבר יומיים לא בא אוכל לפיו והוא בסכנת חיים. ענה לו זלמן משה שיש לו בבית צנצנת של שמנת אחת בלבד ואם הוא רוצה הוא יתן לו את המים שנקוו מעל גבי השמנת. אך תנאי התנה עמו ר' זלמן משה: לפני שאתן לך את המים העליונים עליך לומר לי "חמור זקן. לעצמך אתה לוקח את השמנת ולזולת אתה נותן רק את המים" ואם לא תגיד לי את המשפט האמור לא אתן לך המים.
כאשר הגיעו לביתו של ר' זלמן משה הוא שפך את מי השמנת לכוס נפרדת והניח לפניהם את שתי הכוסות ופנה לאורחו נו! תאמר את מה שסיכמנו בינינו. האורח הסמיק כולו ואמר לו אני לא מסוגל לומר לך משפט כזה מבזה כשאתה מחיה אותו מלחמך. אך ר' זלמן משה עמד על דעתו והודיע לו נחרצות אם לא תאמר "חמור זקן וכו'" לא תקבל. לאורח לא היתה ברירה והוא נאלץ לומר את המשפט, ואז אמר לו ר' זלמן משה אתה צודק! קח את השמנת ולקח לעצמו את המים...
מסקנה: גם כאשר תחפש את חסרונותיך אצל עצמך עדיין לא תמצאם כפי שאחרים ימצאום אצלך ויחדדו אותם כהוגן.