מתוך הטבלא שבסוף ספר 'לדעת את המידות' (להרב זלמן גופין), וקרוב אליך 26 (להרב משה שילת - גם ע"פ הספר הנ"ל). להרחבה עי' שם עמ' 318 ואילך.
במקום הקדמה:
שבוע הגבורה: יראת ה'
בשבוע זה, השני לספירת העומר, עיסוקנו הוא במידת הגבורה. גבורה בעיקרה היא יראה וריחוק. יש בה גם צדק, משמעת וריסון עצמי. ביסודה היא התכנסות הדבר אל תוך עצמו, והיא מידת הדין היוצרת וקוצבת גבולות וגדרים לכל דבר, וממנה ההקפדה והדיוק בכל עניין. בפנימיותה היא יראה, לפי שתנועתה הבסיסית של היראה היא ההתכנסות וההסתתרות. (ש')
- יראת שמים בשבוע זה, יש להשתחרר מהדאגה של "פן יחסר לחמו" ולהוסיף אמונה וביטחון בה' הזן ומפרנס לכל. (ג' עמ' 343)
- פרנסה משמים | הכל מאת ה' | ביטחון בה'
חסד שבגבורה
אהבה לגזירות וסיגי חז"ל מחמת יראת ה', "ערבים עלי דברי סופרים". (ג')
- חומרות אהבה ליראת שמים, אהבה ל"לא תעשה", לגזירות חכמים ולחומרות. לאהוב את ההגבלות וההרחקות ולקיימן מתוך עריבות ומתיקות, "ערבים עליי דברי סופרים". להחיות את עצמנו מהכפייה העצמית, בבחינת "לחיותם ברעב". בכלל זה גם לקבל תוכחות החבר באהבה - "אהוב את הביקורת". (ש')
- אהוב את הביקורת
- אנקדוטה: אהבה למוכיח (ר"י המתמיד) בקליפה: אהבה (חסד) להסתדרות בעניני עולם הזה, מחמת היראה והפחד (גבורה) "פן יחסר לחמו". (ג')
דוגמא לילדים (בדרך אפשר): אוהב כשעוד מישהו בחדר, כי הוא מפחד להיות לבד.
גבורה שבגבורה
יראת חטא הנובעת מיראת ה'. "ירא מעבירה". (ג')
- אנקדוטה: לפחד מהעליון ולא מהתחתון (אדמו"ר הרש"ב)
- יראת חטא יראת שמים שבאה מרגש הריחוק והרוממות של הקדוש ברוך הוא. מעבר לכך שהגבורה היא יראת שמים באופן כללי, גבורה שבגבורה היא יראה מהדבר הספציפי האסור, להתרגל לפחד מלשון הרע, ממאכלות אסורות, מראיות אסורות - מהדברים עצמם. ביטוי נוסף לגבורה שבגבורה: הגבלת הגבורה ועצירתה. אם, למשל, אדם במצב של גבורות אבל זה עניין פרטי - אז לא כולם צריכים לראות את זה. (ש')
- דוגמא: לא כולם צריכים לדעת שהוא עורך חשבון הנפש ונמצא במצב של שברון לב, אלא בגלוי ובחיצוניות עליו להיות בשמחה על כך שהוא זוכה לעבוד את ה' (לדעת את המידות עמ' 334)
בחן את מידת שליטתך בבקורתיות שבך. האם מידת הביקורת שלי נשלטת או מוגזמת? האם אני משליט משמעת מספקת בחיי ובפעולותי? האם אני מנצל את זמני כראוי? האם אני מקדיש בכל יום די זמן למחשבה על הישגי ותוכניותי? מדוע אני נתקל בקשיים בכל הקשור למידת הביקורת שבי, ומה ביכולתי לפעול כדי לפותרם? ערוך תוכנית מפורטת למשך היום. בסופו, בדוק אם אכן עמדת בכך. (יעקבסון)
- דוגמא: כאשר מוכחים וצועקים על הילד מתוך כאב לב, כעס ורוגז, אין לתת ללב להתפרץ בלי הגבלה ואין לדבר בצורה בוטה ובטון גבוה, אלא יש להתגבר על הכעס ולחשוב היטב מה לומר ומה לא לומר ובאיזה צורה לומר את הדברים (לדעת את המידות, גופין, עמ' 333)
- ניהול זמן בקליפה: יראה מפני אנשים בעלי-השפעה שעלולים להשפיע על פרנסתו וכדומה, שלפי ראות עיניו גורלו נתון בידם. (ג' עמ' 341)
תפארת שבגבורה
איזון בין החומרות והקולות בקיום מצוות מחמת יראת ה'. שלילת "חומרה לשם חומרה". (ג')
- אמרה: חומרה לשם חומרה (ר' זלמן שמעון) הגבורה חייבת להיות בעלת יופי ורחמים ולא גבורה שוברת. כמו שיחד עם המצווה לשנוא רשע מצווה לאוהבו ולרחם עליו. יש להחמיר בצורה יפה גם בבין אדם למקום וגם בבין אדם לחברו. התמקדות בחומרות רק באחת משתי המחלקות אינה יפה ואינה מאוזנת, והיא גורמת מתחים בין האדם לקונו ובין האדם לסביבתו. (ש')
- בין אדם למקום
- בין אדם לחבירו בקליפה: רואה הסתדרות בחיים לא רק כדבר הכרחי, אלא כדבר יפה. המניע הפנימי הוא החשש "פן יחסר לחמו" והדאגה להבטחת העתיד. מזלזל ב'בטלנים' שעובדים את ה' בתורה ותפילה שאינם מבינים בעולם הזה. (ג' עמ' 341)
נצח שבגבורה
התגברות על חולשות פנימיות מחמת יראת ה'. "להתגבר כארי כנגד היצר". (ג')
- יתגבר כארי לנצח כל חולשה ביראת שמים, לפתח את כוח ההתמדה ביראת שמים ולהשתדל שלא תהיה תלויה במצבי רוח. להבין שיש שונאים ומפריעים לקדושה שיש לנצחם. להתבונן בכך שבכל עבירה – קלה כחמורה – יש פירוד עצום מהקדוש ברוך הוא, ולנצח את היצר שמפתה לזלזל בעבירות קלות. (ש')
- עקביות בקליפה: התעלמות מהחשבון הנפש הפנימי על כך שהפסיק להתקדם ברוחניות, ושבמקום זה רודף אחרי הכסף, "פן יחסר לחמו". הנצח שבנפש הבהמית גורמת לו להתעלם מכל זה, ולהמשיך בעסקים כרגיל. (ג' עמ' 342)
הוד שבגבורה
התגברות על מניעות מבחוץ מחמת יראת ה', התגברות על לחץ חברתי. (ג')
- לחץ חברתי על מנת שיראת השמים לא תגרום לגאווה, על האדם להיות בביטול. בנוסף, ההוד שבגבורה נותן לנו את הכוח לנצח את המונעים מקיום מצווה או מסיתים לעשיית עבירה. בעוד הנצח הוא ניצחון על היצר, ההוד הוא ניצחון על גורמים החיצוניים לאדם. נכללת בזה גם מלחמה עם כוחות רשע הקיימים בעולם שלוחמים בה' ובתורתו, וגם נכונות לסיכון עצמי כנגדם. (ש')
בקליפה: תוקף את אלו שמוכיחים אותם על כך זונח את העיסוק בתומ"צ לטובת רדיפה אחרי כסף, מחמת היראה "פן יחסר לחמו". (ג' עמ' 343)
יסוד שבגבורה
התקשרות תקיפה ומוחלטת לקיום המצוות מפני יראת ה'. "יהודי לא רוצה ולא יכול להתנתק מקיום מצוות". (ג')
- ראה הקפדה על קיום מצוות, ו-הקפדה על שמירת שבת (כאשר יש יר"ש איתנה, היא נותנת כח להיות קשורים להקב"ה ולמצוותיו, לעמוד בנסיונות ולא להכשל - לדעת את המידות עמ' 338)
היסוד הוא התקשרות, זה ש"יהודי לא יכול ולא רוצה להיות נפרד מאלוקות". כשיהודי מתקשר ומרגיש את יראת השמים, אז הוא יחמיר לעצמו ולא יקל, ויחפש את האלוקות והחיבור עם ה' שב"לא תעשה" לא פחות מהחיבור הטבעי של ה"עשה". ההתקשרות (יסוד) שבגבורה הוא לא לרצות שום ריחוק, לא בגלל העונש שמגיע על כך אלא בגלל עצם הקושי והשלילה שבריחוק, כמו ילד שלא רוצה להתרחק מאביו. (ש')
בקליפה: התקשרות ומהתמכרות (יסוד) לעניני עולם הזה - כבר אינו חושב למה הוא שקוע כל כך, הוא קשור בזה ואי אפשר אחרת. (ג' עמ' 343)
מלכות שבגבורה
שלמות במעשה דיבור ומחשבה מחמת יראת ה'. 'ירושלים' - שלימות היראה. (ג')
- ראה מחשבה דיבור ומעשה מלכות היא הקיום בפועל, לא "להיתקע" ברגשות נעלים בלבד, אלא לדאוג שהדברים יתבצעו. זהירות מ"לא תעשה" ויראת שמים בין אדם למקום ובין אדם לחברו. הביצוע של היראה מתבטא בבריחה בפועל מכל סוג של רע, כאדם שבורח מחיית טרף. ללא שום צורך בהתבוננות או בהפעלה של כוחות, אלא לברוח בכל הכוח ובדרך ממילא, כמו מכל דבר מפחיד. (ש')
בקליפה: דיבורים בלתי פוסקים בעניני עוה"ז (נושאים כלכליים) מחמת "פן יחסר לחמו". (ג')