הרב מנחם קעניג, משגיח ומשפיע - ישיבת תות"ל לוד / מבצע כשרות
שלשה חברי ילדות קבעו להיפגש במסעדה לאחר כעשרים שנה שלא ראו זה את זה. ההתרגשות הייתה גדולה כמובן. לאחר החיבוקים והנשיקות הם התיישבו לדבר והתחילו להעביר חוויות ילדות, הם נזכרו בחברי הכיתה והתחילו לרכל זה לזה מה עבר ועובר על חברי הכיתה, מה מצבם המשפחתי ובמה הם מתעסקים ביום יום, מי עשיר ומי עני, מי נאלץ לפשוט יד ומי פשט את הרגל וכו'.
כאשר ניגש המלצר והגיש להם את התפריט. התחילו החברים לתחקר אותו על טיב הכשרות במסעדה. מי המשגיח? מהיכן המוצרים? ומה הכשרות של כל מוצר ומוצר. המלצר השתדל מאד לענות להם באדיבות ובסבלנות, אך כשביקשו לראות במו עיניהם את האריזות, פקעה סבלנותו ושאל אותם, תאמרו לי חברים, למה לפני שאתם מכניסים משהו לפה, אתם דואגים לוודא שאין בו שמץ של איסור ולו הקל ביותר! ואילו בנוגע למה שאתם מוציאים מהפה אתם מוכנים לעבור על איסורי תורה של ממש כמו לשון-הרע רכילות וכו'?...
למה דוקא כשרות?
אין ספק שהמצוות הקשורות לנושא הכשרות, זכו בכך שעמך בית ישראל משתדל מאד להדר בהם יותר מאשר במצוות אחרות. במה זכתה המצווה הזו שכל-כך משתדלים להדר בה ורבים כל-כך לא יסתפקו בכשרות רגילה ויוזילו מאונם ומהונם בכדי לקנות מוצרים בהכשרים מהודרים יותר?
ייתכן שהסיבה לכך היא, משום שבמצווה זו, גילתה לנו התורה במפורש הן את התועלת שבשמירת הכשרות והן את הנזקים אותם עלול האדם לגרום לעצמו במידה שהוא ח"ו יכשל במאכלים אסורים.
"והייתם קדושים"
בפרשת השבוע העוסקת בנושא המאכלות האסורות אומרת התורה 'והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרמש על הארץ' כלומר, ההימנעות מאכילת מאכלות אסורות מוסיפה בקדושתם של עם ישראל ואילו אכילתם, מטמאה את נשמתו של האדם. בכדי להבין מדוע המאכלים האסורים מטמאים את הנשמה. עלינו להתבונן קצת במידת השפעתה של התזונה על האדם האוכל. בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות בערכה ובחשיבותה של תזונה נכונה ועד כמה היא משפיעה על בריאותו של האדם. וכבר האריך בזה הרמב"ם בהלכות דעות )פ"ד(. לאחר שהרמב"ם מפרט באריכות מהי התזונה הנכונה בה צריך האדם להרגיל את עצמו, אומר הרמב"ם 'כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו... ואינו צריך לרופא'
יתרה מזו. לאחרונה גילה המדע שהתזונה משפיעה לא רק על החלק הפיזי של גוף האדם אלא אף על אישיותו, אופיו ומזגו.
הדברים הללו נכונים לכל אדם באשר הוא. אולם ליהודי שבנוסף לנפש החיונית שמחיה את הגוף, יש גם נפש אלוקית. באה התורה ומגלה לנו איזה מאכלים משפיעים עליה לטובה ואיזה מאכלים מזיקים לה. ובכך מסביר אדמו"ר הזקן בספר התניא את החשיבות העליונה שבכשרות האכילה והשתייה. מכיוון שכאמור, המאכל נעשה דם ובשר מבשרו של האדם , ומשפיע על מהותו, ומכיוון שמהותו של היהודי היא הנשמה האלוקית שבו הרי שבאוכלו מאכלים אסורים הוא מטמא את נפשו האלוקית.
טמטום המוח והלב בנוסף לטומאה שהמאכלים האסורים גורמים לנשמה הם גם מטמטמים אותה. לקראת סיום הפרשה אומרת התורה 'אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ על הארץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם' אומרת ע"כ הגמרא (יומא לט:) מכיוון שהתורה כתבה 'ונטמתם' ללא האות א' 'אל תקרא ונטמאתם אלא ונטמתם' כלומר לא מלשון טומאה אלא מלשון טמטום – אטימות.
מה משמעותה של אטימות זו?
ובכן, ניתן שלש דוגמאות, במה יכולה אטימותה של הנפש האלוקית לבוא לידי ביטוי.
מספרים, שבירושלים היה פעם ילד שלא הצליח בלימוד הגמרא. ההורים והמורים ניסו את כל השיטות ואת כל האפשרויות ושום דבר לא הועיל. התעלומה הייתה גדולה משום שבלימודי חול כמו מתמטיקה, שפה וכו' הוא היה מהילדים החרוצים והמובילים בכיתה. בצר להם, פנו ההורים לאחד מגדולי ישראל לבקש את עזרתו. לאחר ששמע את פרטי המקרה, ביקש לדעת מה הילד אוכל במשך היום, ההורים חשבו שבכוונתו לבדוק את איכות התזונה, אך הרב חתר למקום אחר לגמרי. תוך כדי שיחה התברר שההורים לא כל-כך מקפידים על כשרות המאכלים. הציע להם הרב להתחזק בנושא הכשרות. ההורים קיבלו זאת עליהם והתחילו להקפיד יותר על כשרות המאכלים והנה הפלא ופלא המוח של הילד פשוט נפתח לרווחה! )וכאן רואים דבר מעניין. למרות שמדובר בילד שעדיין לא מחויב במצוות, המאכלות האסורות השפיעו עליו לרעה. משום שכאמור, במאכלים אסורים, מעבר לאיסור שבהם, הם פשוט מזיקים לנפש בדיוק כמו שמאכל המורכב מחומרים רעילים מזיק לגוף! ובעניין הזה אין הבדל בין קטן לגדול. ואכן הרבי כותב במכתביו שמסיבה זו, גם עם ילדים קטנים יש להקפיד על נושא הכשרות ככל הניתן(.
קורה שאנחנו מדברים עם מישהו, זה יכול להיות תלמיד, זה יכול להיות ילד וזה יכול להיות סתם חבר. ומנסים לשכנעו שייטיב את דרכו ומשתדלים לפתוח לו את העיניים שיראה ויבין שהדרך בה הוא הולך היא קלוקלת ומזיקה וכו' ולמרות כל המאמצים, הדברים לא חודרים ללבו. )כמובן שיכולים להיות לזה כו"כ סיבות אולם( פעמים רבות זה נובע מאי הקפדה על כשרות המאכלים שיוצרת אטימות במוח ובלב שמטשטשת את הראייה הנכונה והבריאה.
תורת החסידות מסבירה באריכות רבה את הצורך לעבוד את ה' מתוך רגש של אהבה ויראה. למרות שהמעשה הוא העיקר, יש לרגש תפקיד מאד מרכזי בעבודת האדם את בוראו. הבעיה היא שהאדם מטבעו הוא חומרי והוא נמשך לדברים חומריים בכדי שהאדם יוכל קצת להתרומם ולשאוף להתעלות רוחנית, צריך האדם לעדן את עצמו, וככל שיהיה פחות חומרי ומגושם, כך יוכל יותר לחוש רגש רוחני. השלב הראשון בעידון הגוף הוא להישמר ממאכלים אסורים שכאמור מטמטמים את הנפש האלוקית. תזונה לעם סגולה
מכיוון שהמאכלים האסורים גורמים נזקים חמורים כל-כך לנשמה, לכן רק ליהודי שיש לו נשמה אלוקית נאסרו המאכלים הללו. המדרש )ויקרא רבא פי"ג( מביא על-כך משל מרופא שנכנס לבקר שני חולים שחלו באותה מחלה. לאחד, נתן הרופא הדרכה מפורטת מה לאכול ומה לא לאכול ואילו לשני אמר, שהוא יכול לאכול הכל. כעבור כמה ימים מת אותו חולה שאכל כאוות נפשו. שאלו את הרופא, מדוע אפשרת לו לאכול הכל? ענה הרופא, זה שראיתי בו סימני חיים, ראיתי לנכון להזהיר אותו ממאכלים לא ראויים בכדי שיוכל לחיות חיים טובים ואיכותיים אולם זה שבין כה וכה עמד למות, לא היה טעם למנוע ממנו מאכל כזה או אחר. זוהי א"כ הייחודיות של היהודי, שמעבר לחיים הגופניים יש לו חיים רוחניים, יש לו נשמה קדושה. וכאשר הוא מקפיד על כשרות המאכלים, חייו נעשים טובים יותר ואיכותיים יותר. ובכך הוא מוסיף עוד ועוד בקדושתה של הנשמה כדברי הפסוק בספר דברים העוסק באיסור המאכלות האסורות 'לא תאכל כל תועבה...כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה'.