סנפיר וקשקשת (יעקבסון)

הרב יוסף יצחק יעקבסון / מבצע כשרות

11 בספטמבר 1941.

בברלינגטון, וירג'יניה, פותח משרד ההגנה של ארה"ב בבניית המטה החדש שלו – הפנטגון.

באותו יום, מהגר טרי בארה"ב – הרב מנחם מענדל שניאורסון, לימים הרבי מליובאוויטש, כותב ביומנו האישי מאמר על שתי תכונות שהופכות את האדם למוסרי ופורה: 'קשקשים' ו'סנפירים'.

ימים ספורים לאחר מכן, בזירה מרוחקת אלפי קילומטרים משם, כובש הצבא הגרמני את קייב, בירת אוקראינה, ופותח בסדרת מעשי טבח איומים בכמאה אלף בני אדם בגיא שנקרא 'באבי יאר'.

11 בספטבמר 2001.

העולם כולו מוכה בהלם, כאשר מטוסי נוסעים חטופים, שנשלטו בידי טרוריסטים מארגון 'אל קאעידה', מתרסקים לתוך מרכז הסחר העולמי והפנטגון, וגורמים לאלפי הרוגים.

"אֶת זהֶ תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת תֹּאכֵלוּ" (דברים י"ד, ט)

כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר [ועל כן הוא כשר] ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת [ואף הם כשרים] (נידה נא, ב)

הדין הזה מעלה שתי שאלות. ראשית, מדוע הסנפיר והקשקשים הם המאפיינים המבדילים דגים כשרים? ושנית, כפי שהתלמוד עצמו שואל, מדוע מוצגים הסנפירים כסימן זיהוי לדגים כשרים, בשעה שהם מיותרים, שכן דגים עם סנפירים בהכרח נושאים על גופם גם קשקשים.

חיל של מזון

תורת הקבלה מלמדת שהתכונות הגופניות של הדגים – ולמעשה של כל בעלי החיים – משקפות את האיכויות הפסיכולוגיות והרוחניות שלהם. עוד מוסבר, שלמזון שאנו צורכים יש השפעה עמוקה על הנפש שלנו. לכן, כאשר אדם אוכל את הבשר של יצור מסוים, ה'אישיות' של היצור משפיעה על האדם בדרך כלשהי.

להוביל ולכוון

ב-11 בספטמבר 1941, כתב הרבי מליובאוויטש ביומנו: "כשם ששריון הקשקשים מגן על גופו של הדג, כך הקשקשים מייצגים את היושרה האיכותית, שמגנה עלינו מפני המכשולים הרבים שהחיים מציבים לנו. אדם ישר לא יטעה את לקוחותיו, למרות הרווחים הכספיים הצפויים לו. הוא לא ישקר לחברו, על-אף הרווח קצר-המועד שישיג כתוצאה מכך. הוא לא יפר את נאמנותו לאשתו, גם אל נוכח פיתוי עצום. אינטגריטי, יושרה, פירושה – סטנדרטים החלטיים של טוב ורע, ומוסר מחייב שמתעלה מעל למצבי הרוח והרצונות המשתנים של האדם. האינטגריטי מגן על נשמותינו מפיתויים.

סנפירים, שהם איברים דמויי כנף המניעים את הדגים קדימה, מייצגים שאפתנות. השאפתנות היא תחושה בריאה. הכרת החוזקות שלנו והרצון לנצל אותן במלואן מעניקים לאדם את הדחיפה לחצות את הים הסוער של החיים, ולמקסם את הפוטנציאל שאלוקים נתן לו ולה. השאפתנות היא המניעה אותנו להגשים את חלומותינו ולהותיר את החותם הייחודי שלנו בעולם".

יתרון או אנרון?

איזו משתי התכונות חשוב יותר לטפח, סנפירים או קשקשים? מה צריכה להיות הפונקציה העיקרית בחינוך? האם עלינו להתרכז בעיקר במתן ביטחון לילדינו והמיומנויות הדרושות להם כדי להיות בני אדם מוכשרים ומוצלחים, או אולי ראוי שנתרכז יותר בגידול ילדים עם עקרונות; נלמד אותם שחשוב יותר לעשות את הדבר נכון מאשר לעשות אותו היטב? האם האופציה השנייה לא פחות משמעותית?

התלמוד מלמד שכל דג שיש לו קשקשים, יש לו גם סנפירים. אולם יש דגים שיש להם סנפירים, אך אין להם קשקשים. דג כזה אינו כשר. באופן סמלי, משמעות הדבר היא שאדם שמחזיק בשאיפות אך חסר יושרה – הוא 'לא כשר'. אדם כזה עשוי להיות מלא בביטחון עצמי, ומונע ברצון להשפיע על החברה, ועם זאת, חינוך הילדים כשאפתנים ובטוחים בעצמם אינו מבטיח את החוסן המוסרי שלהם. חלק מהמנהלים של אֶנרון וורלדקום (תאגידים אמריקאיים שקרסו בעקבות שחיתות) הם דוגמאות לבני אדם שיש להם 'סנפירים' אבל אין להם 'קשקשים' .

מצד שני, התלמוד מספר לנו שכל דג עם קשקשת – בהכרח שיש לו גם סנפיר. בעוד שהיושרה היא בסיסית, חשובה גם השאפתנות. בכך שהתורה מזכירה את הסנפירים כאחד מסממני הכשרות של הדג המותר באכילה היא מלמדת אותנו שלא דיי לשמור על שלמותנו האישית; עלינו להיות

בעלי השפעה חיובית על העולם. הלקח של התלמוד הוא, שאם נלמד את ילדינו לגשת לחיים מתוך יראת כבוד כלפי האמת, עם מחויבות בלתי- נדלית לשרת את המוסר האלוקי הנשגב, הרי שהם בהחלט יצליחו לפתח 'סנפירים' גם כן. הם ימצאו את הדרך לשפר את עצמם ולהפוך את העולם למקום טוב יותר, מבלי להיות תלויים ביכולות האחרות שלהם.

שאפתנות עיוורת

אירועי ה 11- בספטמבר 2001 , כמו אלה של ספטמבר 1941, שינו באופן דרמטי את המבט שלנו על העולם. הם המחישו את ההרס שנגרם על-ידי אנשים בעלי אמביציה עזה, קנאות ומוסריות מושחתת. אני מאמין שהרבי, ביומנו מה 11- בספטמבר 1941, הדגיש שאם אנו לא רוצים לאפשר לרוע לנצח, אנו מוכרחים לעמוד בנחישות רבה כנגד דגי אדם בעלי סנפירים אך עדיין חסרי קשקשים.