הרב ברוך וילהלם, נהריה
"דם ובשר כבשרו"
בפרשת השבוע מקדישה התורה פסוקים רבים לתפריט המזון היהודי. אלו בהמות, חיות, עופות ודגים טהורים ומותרים באכילה. ואלו מהם אסורים.
פרשני התורה מסבירים, שהתכונות הטבעיות של אדם מושפעות במידה רבה מסוג המאכלים והמשקאות שהוא אוכל ושותה.
לאחר עיכול המזון הוא נעשה "דם ובשר כבשרו" של האוכל. כשם שאיכות המזון משפיעה על בריאות הגוף כך יש לה השפעה על תכונות האופי של הנפש. השפעתו השלילית של המזון הבלתי כשר אינה רק על התכונות הרגישות כי אם גם על השקפותיו השכליות. למאכלים שאינם כשרים יש השפעה מזיקה ביותר על העדינות והטהרה של השכל היהודי, אין הכוונה לירידה ב"איי-קיו"... היכולת השכלית עשוייה להישאר כפי שהייתה. הפגיעה תתבטא ביכולת לקלוט דברים רוחניים וקדושים ובעדינות הנפשית האופייניים ליהודי. משהו מהרגישות לרוחניות, לטוהר, למוסר - יאבד. פתאום הוא מוצא את עצמו 'שייך' לדברים שהיו מופרכים אצלו קודם לכן.
עובדה מאלפת היא, כי בעלי-החיים המותרים באכילה (כמו בקר, צאן, צבאים, תרנגולות, אווזים ועוד) הם כולם יצורים שקטים ובלתי-תוקפניים, בעוד שאלה האסורים הם חיות-טרף או עופות-דורסים בעלי תכונות של תוקפנות ואכזריות. משהו מהתכונות הללו נספג בבשרם וממנו הוא עובר אל נפש האדם שאוכלם.
בריאות הגוף והנפש
הבורא, בתורתו, גילה לעם היהודי, אילו מיני מזון מחדירים תכונות שליליות אל תוך הגוף והנפש ולכן אסר עלינו לאכלם. מערכת דיני הכשרות מגדירים את ה"הגיינה" הדרושה לנפשותינו. כל מאכל שגורם באכילתו לפגיעה בנפשו של היהודי ולהפרעה באפשרויותיו למלא את חובותיו, יש להימנע מלאכלו.
נכון ששמירה על כשרות דורשת מאמץ מסויים, כמו כל דבר בעל-ערך שאינו מושג בחינם; אולם היא קלה הרבה יותר ממה שחושבים. מזון כשר גם בריא יותר לגוף ובריא עוד יותר לנפש ולכן הוא שווה כל מאמץ. כדאי גם לזכור שהפה משמש לא רק לכניסה, אלא גם ליציאה... קבוצת חסידים נסעה בדרך ועצרה בפונדק-דרכים בבעלות יהודית. ביקשו החסידים להגיש להם ארוחה חלבית, מטעמי כשרות.
"מצטער", אמר להם בעל הפונדק, "יש לי רק בשרי". התחילו החסידים לחקור את בעל הפונדק מי השוחט, מי ניקר את הבשר, מהיכן מביאים את הבהמות וכו'. בעודם שואלים את השאלות ועורכים את הבירור המקיף, נשמע לפתע קול מפינת האולם: "חסידים, חסידים! מה שאתם מכניסים אל הפה אתם בודקים היטב; האם אתם בודקים כך גם את מה שאתם מוציאים מהפה...