מתוך ראיון עם הנגיד ר' מאיר זאיאנץ בגליון 'כפר חב"ד' של חג הפסח 1702
...כאן אני רוצה לספר משהו שלא סיפרתי עד היום לאף אחד: באחת הפעמים שנכנסתי אל הרבי ל'יחידות' עם כל המשפחה, כאשר התכוונתי לצאת מחדרו הקדוש של הרבי אחרי ה'יחידות', הרבי קרא לי ואמר: מאיר, אני רוצה לבקש ממך בקשה ("איך וויל דיר עפעס בעטן"). אמרתי: מה זאת אומרת שהרבי רוצה לבקש ממני בקשה? הרי הרבי הוא בעל הבית שלנו, ואיך ייתכן שהרבי ישתמש בלשון של 'בקשה'?! ברור שכל מה שהרבי יצווה עלי לעשות, אעשה.
הרבי שמע את דבריי וחייך ואז אמר: אבל בכל אופן אני אומר לך שאני רוצה לבקש ממך בקשה. בנוגע להדפסת ה'לקוטי שיחות', אני מבקש שתמשיך בזה גם אחר כך ("איך וויל דו זאלסט וייטער ממשיך זיין מיט די שיחות"). אמרתי: בודאי! הרבי המשיך ואמר: "דאס איז די איינציקע זאך וואס בלייבט נאך מיר" [זהו הדבר היחיד שנשאר אחריי]".