אף שנתפרסם הט"ז בעולם כגאון מופלג, עדיין חותנו, הב"ח, היה מאיץ בו ומדרבנו, שלא יהא הולך בטל, אלא ילמד ויוסיף וילמד.
נפגע הט"ז מיחס מזלזל זה של חותנו, עד שאזר עוז והטיח באוזניו את שחש: "כיצד זה כולם רואים בי תלמיד חכם חשוב, ורק בעיניך, חותני, איני מוצא חן"?
השיב לו על כך הב"ח: אין מביאים ראיה מן העולם. קרובים מטיבים לדעת ולהעריך אדם יותר מן הרחוקים. תחילה צריך להיות "בקרובי אקדש" – צריך אדם שיהא מקובל על קרוביו, אנשי משפחתו. ורק אז – "ועל פני כל האדם אכבד" – יש טעם ליהנות מהכבוד וההערכה שרוחש לו כל העולם.