הרב אליהו ווילהלם
על שיחת הקודש הידועה מכ"ח ניסן תנש"א כבר שפכו הרבה דיו במהלך השנים, גם מבחינה רגשית - כאבו של הרבי, וגם מבחינה מעשית - מהו התפקיד שהרבי הטיל עלינו כחסידים.
דומני שלאחר שעברו כבר 15 שנים מהשיחה ולאחר קרוב ל-12 שנים מג' תמוז תשנ"ד, ניתן להגיע להבנה ברורה יותר על כוונתו הפשוטה של הרבי בשיחתו.
זה לא סוד שלאחר התאריכים הנ"ל חל שינוי גדול בעולם היהודי בכלל ובקרב חסידי חב"ד בפרט. בימים כתיקונם יכולנו להרשות לעצמנו "להעמיס" על כתפיו הרחבות של הרבי את מצוקותינו הגשמיות והרוחניות, כל אחד מאיתנו ידע לפני רגעי שמחה או עצב שיש ב"ה על מי לסמוך, כל שאלה אישית שעמדה על הפרק קיבלה מענה ברור ומוצק. היינו מפונקים.
אני נזכר באחד הדיונים בעניני אמונה שהיו לי לפני שנים עם יהודי חילוני משכיל. הוא אמר לי בזמנו: "יש דבר אחד שאני מקנא בדתיים: יום הכיפורים" הוא אמר לי שאצלו אין מושג של "דף חדש" בחיים. כל דבר רע הוא סוחב איתו שנים ארוכות ואילו ליהודי המאמין יש בכל שנה יום כיפור, הוא פותח דף חדש, כל הדברים הרעים נמחקים ומסתדרים.
אנו זכינו לעמוד בקשר גשמי עם הרבי והיה לנו לא רק "יום כיפור", כל השנה כולה היה לנו על מי לסמוך ואל מי לפנות.
אני לא מתכוון רק על דברים העומדים ברומו של עולם, אלא גם כל אותם פרטים קטנים שכל אחד מאיתנו לא היסס ושמח לבקש ולקבל את הנחיותיו הברורות של הרבי, מה וכיצד לעשות. אחרי שהרבי אמר, ידענו כולנו, מה טוב עבורנו מכל הבחינות, פעלנו על פי הנחיותיו בכל התחומים הנוגעים אישית לכל אחד ואחד.
כאן אני רוצה לשאול שאלה קטנה ובאמת פשוטה, ארבעים שנה הרבי פעל בכל דרך אפשרית מצידו להביא את הגאולה, ואין לי ספק שהרבי ידע היטב מה צריך לעשות והרבה יותר מאיתנו, אז כיצד מה שהרבי לא הצליח לפעול דווקא אנחנו נצליח?
הרבי הרי הכיר כל אחד מאיתנו באפסיותו ואפי' ברמה הפרקטית ביותר, הוא הרי קיבל מכל אחד מאיתנו את בקשותינו השונות וידע בדיוק במה אנחנו מונחים, הוא גם ידע בדיוק מה אנחנו מסוגלים לעשות בלעדיו, אז מה טומנת בחובה העמסת הנושא הכבד הזה של הבאת המשיח על כתפינו?
אין לי ספק גם שהרבי ידע שאנחנו חזקים בקמפיינים מכל הסוגים. הוא גם ידע שאנחנו יכולים לזעוק "עד מתי" מקירות ליבנו, כפי שאכן זעקו כולם מיד לאחר השיחה, יחד עם זאת הרי אלו שעמדו קרוב לרבי מיד לאחר השיחה שמעו מה שאמר לרה"ח שניאור זלמן גוראריה ע"ה בחלוקת הדולרים "לא נגע ולא פגע", היינו - אף אחד לא קלט ולא הפנים מה הרבי רצה ובוודאי שזה לא "הזיז" כלום.
לי לפחות נראה כיום בטווח של שנים לאחר מעשה שהרבי הכין אותנו לתקופה שאנו נמצאים בה כעת - ללא נוכחותו הגשמית יחד איתנו. הרבי פשוט אמר לנו "תפסיקו להתפנק" ותתחילו לעבוד את השם בעצמכם, כי עוד מעט יגיע היום שתצטרכו לפחות בעיניים גשמיות לעבוד לבד וללא הוראות ישירות. את זה אף אחד מאיתנו לא הבין אז.
העדרותו של הרבי יצרה בעיה לכל אחד מאיתנו, בנושאים גשמיים ובנושאים רוחניים אישיים, ובודאי בנושאים הקשורים לכלל עם ישראל.
הרבי בשיחתו מודיע כי למרות שבעיניים גשמיות הוא לא עימנו, הוא ממשיך לארגן את הדברים "מאחורי הקלעים" הוא נתן לנו הנחייה כללית מהו סדר העדיפויות האמיתי, במה עלינו להיות מונחים ואיך לפעול כאשר המצב הוא שבגשמיות אנו בלעדיו.
הרבי אמר לנו שנעשה כל אשר ביכולתנו לזירוז הגאולה - הנקודה הפנימית ביותר בעבודת האדם ובזיכוך העולם וזו הדרך שבאמצעותה נצליח ונזכה להמשיך ולקבל את השפעתו וברכותיו הקדושות.
אינני רוצה להיכנס כאן לחילוקי הדעות הקיימים בתוכנו על המשמעות המעשית של דרכי הפעולה לקירוב הגאולה, אבל אין ספק שהשיחה הזו נתנה לכל חסידי חב"ד כוחות מיוחדים להמשיך ולפעול בכל מצב.
נכון להיום כולנו יודעים, שמזמן אמירת שיחה זו עד היום, התווספו שלוחי חב"ד ברחבי העולם כולו - יותר מכמות השלוחים שנשלחו מתחילת נשיאותו של הרבי עד לאותה שיחה, דרכי הפעולה לקירוב הגאולה התרחבו לבלי הכר בכל הקבוצות המרכיבים כיום את חסידי חב"ד, וב"ה מיום ליום הפעולות מתרחבות והולכות.
אין ספק שלא עזב הרבי את צאן מרעיתו ו"בשלט רחוק" בגשמיות, אבל קרוב מאוד ברוחניות ממשיך להנהיג את חסידי חב"ד ופועל ישועות בעם ישראל כולו ובכל הנושאים גם האישיים והקטנים המטרידים אנשים כערכנו.