ימי מלך ח"ב עמ' 616
סיפר הרב החסיד רבי שמואל זלמנוב ע"ה:
היה זה בשבת קודש ה' אייר תש"ח באתי באותה שבת מוקדם ל770 ובהיכנסי לבית המדרש לא היה שם שום איש מלבד חדב"נ הרמ"ש )היינו כ"ק אדמו"ר שליט"א( והוא מחזיק בידו חומש ובצעדים מהירים צועד מכותל לכותל ומסתכל בחומש כשפניו מאוימות, תחלה חשבתי שהוא מעביר את הסדרה אך פניו העידו על התרגשות מיוחדת ולא היה זה דרכו כלל לצעוד הלוך ושוב ובפרט במהירות מוזרה כזו, דברים שעוררו את תשומת לבי ומרחוק הבחנתי שהחומש הוא חומש דברים ולא חומש ויקרא, בו היתה פרשת השבוע. עמדתי משתומם למראה עיני וכנראה שבמשך זמן רב לא הבחין בי כלל ולפתע כשראה אותי ניגש אלי והראה לי את הפסוקים בפרשת נצבים: "ושבת עד ה"א . . ושב ה"א את שבותך . . ושב וקבצך . . אם יהי' נדחך . . משם יקבצך וגו'", ובלשון שאלה פנה אלי בזה"ל: "ר' שמואל ס'איז שוין געווען דער 'ושבת'? "ניין האט דאס אינגאנצין ניט אהערצו" [האם התקיים כבר ה"ושבת"? לא, אין לכך אפוא כל קשר לכאן]
וסגר החומש ויצא מבית המדרש לחדרו.