הרבי להאחים שלזינגר - הציונות עיכב את הגאולה למשך עשרות שנים

ר' יהושע דוברבסקי, אלגעמיינער ז'ורנאל / הופיע בתרגום ללה"ק בעיתון כפר חב"ד, מוסף פסח תשס"ה

תקציר

הבעלים של הבית דפוס וההוצאה לאור האחים שלזינגר זכו ליטול חלק נכבד במפעל ההפצה האדיר של תורה וחסידות לאחר החורבן באירופה ,ולא פעם הם יצאו כהכלים להדפיס קונטרס או ספר במהירות האפשרית ביותר, ולא במעבדי תמלילים מהירים אלא שהסדר לדפוס היה מעופרת יצוקה', לבד מהשקעתם סכומים אדירים של כסף בהפצה זו.

בשנה אחת ליובאוויטש הזמינה לוחות שנה מהאחים שלוזינגר ולאחרי שהביאו את עלי ההגהה של הלוח החבד"י לבקורתו של המזכיר הרב חודקוב הוא הבחין בתוספת שתי המילים לצד התאריך ה' אייר - יום העצמאות, והוא מחק מילים אלו ולא נודע כי באו...

כשהבחינו האחים המדפיסים בהגהה החליטו שאצלם זה לא יעבור להיות שהם היו ציונים שרופים, והחליטו להגיע ללשכתו הצנועה של הרב חודקוב ולטעון שאצלם ציון יום העצמאות הוא עקרון מקודש וכו'. הרב חודקוב הקשיב לשטף טענותיהם וענה להם במתינות אך בהחלטיות שכלל לא יתכן שבלוח של חב"ד יופיעו המילים הללו, ובאם יעמדו על כך כפרנציפ תבוטל הזמנת הלוח מהם.

כשיצאו הפטיר אחד נוהם לדבר ליקה קר שכזה זה ככוו לדבר אל הקיר, והם החליטו להיכנס להיכל קודשו של רבינו.

ובטענתם כי רבה התוכחו שאולי עכ"פ היה זה יום חגיגי סמל להצלתם של יהודים רבים, ענה רבינו בקול רם "לא רק שאין זו אתחלתא דגאולה ולא רק שאין זה יום טוב ויום ישועה עבור יהודים כו' אלא שבכך עכבו את הגאולה למשך כך וכך עשרות שנים".

הסיפור המלא

הדבר התרחש לפני כמה עשרות שנים. עבדתי אז בבית-הדפוס וההוצאה-לאור הידוע של “האחים שולזינגר” - מוסד שקנה לעצמו שם הן בהיקף הכמותי של הספרים שההדירו והודפסו בו, והן באיכות ההדפסה והכריכה המיוחדים, “בדיו נאה על נייר נאה”, שהפכו למותג בעולם היהודי. 

שני הבעלים של בית-הדפוס -מיכל ושמואל שולזינגר - זכו ליטול חלק נכבד במפעל ההפצה האדיר של תורה וחסידות ע”י נשיאי חב”ד - הרבי הריי”צ והרבי - לאחר החורבן באירופה. באותה תקופה, השקיעו “האחים שולזינגר” בהדפסת ספרים שונים (ספרי חסידות, ספרי חינוך, עלונים וכו’) סכומי-כסף של למעלה משלושים אלף דולר בשנה - הון עתק באותם ימים. למען האמת העובדתית ברצוני להוסיף, שלא פעם הם ממש “יצאו מהכלים” כדי למלא את רצונו של הרבי (כמו, למשל, להדפיס ספר או קונטרס במהירות האפשרית ביותר, ולפעמים במהירות בלתי-אפשרית לחלוטין... ומדובר בימים בהם סדר לדפוס היה נעשה “מעופרת יצוקה” ולא במעבדי תמלילים מהירים כבזק). תודות לכך זכו הם לקירוב חם ביותר מהרבי הריי”צ, ובאופן טבעי וכהמשך לכך - מהרבי. 

אלא שהם עצמם היו “ציונים שרופים”, וככאלה, לא הצליחו לקלוט את ה”תוך” והפנימיות של הקירוב מצד רבותינו נשיאינו. מה שהוביל לתקרית עליה יסופר להלן (וכאמור, מדובר על לפני כמה עשרות שנים). 

יום בהיר אחד, עם הגיעי לבית-הדפוס, “התנפלו” עלי שני האחים שולזינגר בטענות וצעקות (כאילו הייתי אשם במשהו) - ומדובר באנשים שכלל לא היו טיפוסים רגועים. 

ה”מסמר” המרכזי בדבריהם הנרגזים היה: מעולם לא שיערנו שהרבי מליובאוויטש הינו כזה “קנאי”... קנאי אף יותר מהסאטמערער... 

מה קרה? על מה המהומה? 

לקח להם קצת זמן להרגע, ורק אחר כך היו מסוגלים סוף-סוף לספר דברים כהויתם, ומעשה שהיה כך היה: 

באותה תקופה, היו האחים שולזינגר החלוצים - ותקופה לא קצרה אף היחידים - ששלטו בשוק הדפסת לוחות השנה היהודיים. הלקוחות המושבעים של אותם לוחות היו המוסדות והאירגונים היהודיים השונים - בעיקר אלו שעסקו ב”מצות הצדקה” - שהשתמשו בלוחות לצרכי פרסום. 

גם ליובאוויטש הזמינה לוחות כאלה אצל האחים שולזינגר. ובאותה תקופה, כידוע, היה הרב חודקוב ע”ה עובר בקפידה רבה ובשבע עינים על כל היוצא-לאור תחת השם של “מלכות חב”ד” (קה”ת, מרכז-לעניני-חינוך, ועוד). 

אצל האחים שולזינגר היה מין “חוק ולא יעבור”, שבלוחות השנה שלהם יצויין התאריך “יום העצמאות” (ה’ אייר). כאשר הביאו את עלי-ההגהה של הלוח החב”די לביקורתו של הרב חודקוב, הוא הבחין ב”תוספת” שתי המלים לצד התאריך ה’ אייר - “יום העצמאות” - והוא מחקם בצורה כה נמרצת מבלי להשאיר להם עקבות... 

כאשר חזרו עלי-ההגהה לידיהם של האחים המדפיסים והם הבחינו בהגהה הסנסציונית, התבלבלו עשתונותיהם לרגע קט, הבלבול הפך חיש-קל לריתחה, וממנו קצרה הייתה הדרך להחלטה נחושה שאצלם זה לא יעבור. מבלי שהיות שמו פעמיהם ל-?770, נכנסו ל”לשכתו” המינאטוריתשל הרב חודקוב, והצעקות החלו להדהד: היתכן? בצעקות רמות העלו את כל נימוקיהם וסיבותיהם, שאצלם ציון יום-העצמאות בלוחות הוא עיקרון מקודש וכו’ וכו’. 

הרב חודקוב ב”רגיעותו” האופיינית הקשיב לכל שטף הטענות והמענות. וכשסיימו ענה להם במתינות אך בהחלטיות, שכלל לא בא בחשבון שבלוח של חב”ד יופיעו המילים הללו. בלי להכנס לויכוחים הודיע להם, שבאם יעמדו על כך כפרינציפ, תבוטל הזמנת הלוח מהם. 

האחים הבינו שהם בזבזו את המטענים שלהם במקום הלא-נכון, כי אותו לא יצליחו להניא מדעתו (אחד מהם הפטיר: “לדבר ל”יקה” קר שכזה, זה כמו לדבר לקיר”...), והחליטו ביניהם - “לעבור לדרג גבוה יותר”. 

באותם שנים היה עדיין קל יותר, באופן יחסי, להכנס להיכל קדשו של הרבי, בפרט לאלו שזכו ממנו לקירוב כה גדול. כך שלא עבר זמן רב, והם כבר היו בקודש פנימה. 

וכך, בערך, סיפרו לי האחים שולזינגר באותו יום: 

לכל לראש טענו: איך אפשר למחוק את יום-העצמאות מהלוח? הרי אומרים שיום הקמת המדינה הוא בבחינת “אתחלתא דגאולה”! כיצד, איפוא, ניתן להתעלם מ”אתחלתא דגאולה”! 

על כך ענה הרבי בטון חריף: “אתחלתא דגאולה? חס ושלום! זה לא היה אתחלתא דגאולה”! 

החלו האחים להתווכח: נו, שיהיה, לא הייתה זו התחלה של הגאולה השלימה, אך בכל זאת היה זה יום של ישועה וגאולה מסויימת ליהודים! מדוע למחוק זאת מהלוח? 

שוב ענה הרבי בקול חד ותקיף: “לא! זה לא היה יום של ישועה וגאולה עבור יהודים!” (והיו עוד כמה ביטויים שאינני זוכר כעת). 

האחים שולזינגר לא הסתפקו בכך, ואפילו הגביהו את קולותיהם (כך סיפרו לי בעצמם), וניסו “להפציר” ברבי, אשר גם אם לא הייתה זו ישועה ממש לעם היהודי, הרי זהו לכל הפחות בוודאי יום חגיגי, סמל להצלתם של יהודים רבים וכדומה. 

נראה לי, שכאן גם הרבי הגביה את קולו - סיפרו לי תלמידי הישיבה שישבו אז בזאל הקטן לא רחוק מחדר היחידות, אשר במשך כל הזמן נשמעו קולותיהם של האחים, אך לפתע החל גם הרבי לדבר בקול רם. וכך אמר להם, כפי שסיפרו לי: 

• “לא רק שאין זו אתחלתא דגאולה; ולא רק שאין זה יום-טוב ויום ישועה עבור יהודים וכו’ - אלא בכך עיכבו את הגאולה למשך כך וכך עשרות שנים!”

 

אחד מהאחים זכר מספר שנים מסויים אותו נקב הרבי, וגם זה בהסתייגות ש”נדמה לו”, האח השני זכר מספר אחר וגם זה בספק, באופן כללי עשה רושם כי פרט זה לא השתמר בזכרונם במדוייק (אולי גם מגודל ההתרגשות). 

(וגם לי, ממרחק השנים קשה לציין את ששמעתי מהם, אך כמדומני שהמספר היה ארבעים-חמישים שנה). 

רק אז החלו האחים שולזינגר לקלוט מעט, עד כמה מופרכת אצל הרבי השיטה הציונית - ועוד ב”קנאות הגדולה מזו של סטמר” - ובה בשעה, באיזו מידה שלא תיאמן היה יקר אצל הרבי כל יהודי, אפילו כזה האוחז “לבינתיים” משיטה זו.

•••

"היה להם קשר איש עם הרבי והתנועה , קשר אינטימי כמעט" מאשרת רבקה שולזינגר, רעייתו של האח הצעיר יותר, שלמה. "אני יודעת את העובדה הזו בבירור למרות שהידע שלי די שטחי בנושא הזה". בעלה ז"ל נפטר לפני שלושה חודשים. "אין מישהו והיום שיכול לספר", היא ממשיכה ובקולה נימה של צער. "אני יודעת שאנשי חב"ד הדפיסו אצלם את רוב הספרים, והם היו מאוד מקורבים לרבי. הודות לקשר זה, ביקרנו אני ובעלי בכפר חב"ד. את הסיפור היחיד שידוע לי שמעתי מבעלי זכרונו לברכה, זה המעשה שהוביל לנתק בינם לרבי.

זה היה כאשר הם הדפיסו עבור תנועת חב"ד את לוחות השנה הקבועים שלהם, וגילו להפתעתם כי התואר "יום העצמות" הושמט מתאריך ה' באייר. האח שמואל הגיע לרבי ועטן כי "לו ידעתי שתוציאו את יום העצמאות, לא הייתי מדפיס הלוח כלל! כשתשובה הרבי בוששה לבוא, טען שמואל: "אם לרבין אין תשובה, או שאין הוא מעוניין להגיב - אלך ואנתק את הקשר"! שמואל כבר התכונן לצאת מחדרו של הרבי, אך הרבי קרא לו בחזרה. הוא ביקש ממנו להפריש ל"פושקע" (קופת צדקה) פרוטה אחת לכל הפחות כדי שהקשר ימשיך להתקיים."

דאגתם ליום העצמאות נבעה מהקמת המדינה בתש"ח. השניים עלו ארצה, ולדברי גב' שולזינגר, מיכל, גיסה, היה שותף לאגודה הציונית של תנועת הפועלים בארץ. ביתו של מיכל, רינה קרוננטל, זוכרת את ה"יחידות" ערב חתונתה כאילו שזה קרה אתמול. הרבי בירכם בחום על עלייתם המתוכננת ארצה, וגם שוחח עם אביה. על ערש מטתו, בחוליו האחרון, עמד נציג של הרבי שהתפלל בעבורו. "בזיכרונות נעוריי אני יודעת על אבא שיוצא ובא אצל הרבי", היא אומר בגעגועים. "הוא העריך את הרבי מעומק ליבו כל חייו, ואני כמהה שנכדיי ובניי ידעו על הקשר הזה, והפרק המופלא של הרבי עם אבי ואחיו".

מקור

• פעם מישהו שאל אותי מדוע בלוח שנה של חב"ד לא מוזכר יום העצמאות? הלה למד קצת תניא, והסברתי לו בפשטות: יהודים מאמינים, אצלם הכול נמדד לפי הקשר אל הקב"ה. כל דבר וכל שאלה שעולה, יהודי בודק האם זה קשור אל ה' או מנותק מה'. אין שום ערך לשום דבר, כל זמן שאינו מחובר אל ה'. לפי זה מובנת גם השאלה הזו בנוגע לציונות ועצמאות. אין ספק שלארץ יש קדושה וכו', אבל כאשר מדברים על יום העצמאות ומה שהוא מייצג – השאלה היא האם הציונות מחזקת את הקשר עם ה' או מנסה למחוק אותו? התשובה הברורה נמצאת במגילת העצמאות ובשירת התקווה. הוא כבר הבין לבד, שלפי זה לא יעלה על הדעת שנעשה את יום העצמאות כיום חג. (הרב חיים הבר)