'שָלָךְ' - מי יודע?? (רש"י ויקרא יא, יז)

לקו"ש ח"ז שמיני א | בשיחה המלאה מופיעים פרטים נוספים שאינם מופיעים כאן - מומלץ לעיין במקור לפני הדרישה!

פתיחה

ברוך השם כולם חזרו מחופשת פסח, ואני גם מקווה שהספיקו לקיים את מצוות החג "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו" וללכת לגן החיות עם הילדים... אז הנה גם בפרשה שלנו יש לנו גן חיות קטן.

פתחו את החומשים בפרק יא פסוק יז ר' זונדל, קרא בבקשה את הפסוק:

וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף

וכעת, ר' איסר, תקרא בבקשה את רש"י על המילה "השלך":

פירשו רבותינו, זה השולה דגים מן הים. וזהו שתרגם אונקלוס 'ושלינונא'.

האם מישהו יוכל לומר לי מה מסביר רש"י?

[לשמוע את הקהל]

רש"י מתאר את העוף הזה, השלך, באמצעות הזכרת תכונותו כשולה דגים מן הים, ומוסיף שכך מתרגם גם אונקלוס "ושלינונא"- כלומר: שולה נונה. נון זה דג בארמית.

השאלות

אלא שברש"י הזה יש לא מעט בעיות, אומר רק שניים מהם:

אם רש"י רוצה להסביר לי מיהו השלך מספיק שיאמר "השולה דגים", מדוע הוא צריך להוסיף "מן הים" – האם אני אמור לחשוב שהדגים חיים ביבשה? לרש"י כידוע היה "לשון הזהב", כלומר, בעט של רש"י לא היה דיו אלא זהב, ועל כל אות שהוא כתב הוא שילם עמלה מאוד גבוהה, ולכן מאוד מדייקים ברש"י – והמילים הללו מיותרות.

ועוד שאלה אחרונה להיום: רש"י מסיים "וזהו שתרגם אונקלוס 'ושלינונא'" – בדרך כלל כשרש"י רוצה לומר מה שאונקלוס כותב הוא אומר "כתרגומו" או בסגנון דומה. כאן זה נראה שכאילו רש"י לא מביא ראיה מאונקלוס אלא מסביר אותו "וזהו שתרגם אונקלוס", כלומר: כעת שהבנת ש"זה השולה דגים מן הים", תוכל גם להבין את דברי אונקלוס! – האם רש"י הוא מפרש של אונקלוס?

הביאור

נקודת ההסבר היא כזו:

לרש"י היה שתי הנחות יסוד בכל סוגית הסברת בעלי החיים התנכיי"ם:

• הנחת יסוד ראשונה, בלשון הקודש שמו של הדבר מורה על מהותו, ובוודאי שבאמצעות השמות של בעלי החיים אפשר ללמוד על התכונות שלהם.

• הנחת יסוד שניה, בכל הנוגע לפרשנות של עצמים ובעלי חיים – לא מסתמכים על סברא אלא על מסורת חז"ל. כשרש"י הגיע אל השלך נוצר קונפליקט קטן בין שתי הנחות היסוד הללו:

המילה 'שלך' נשמעת כמו משהו שמשליך (הרבה יותר מכמו משהו ש'שולה'), וכך באמת מפרש האבן-עזרא, שזהו עוף שמשליך את הגוזלים שלו. אבל קבלת חכמינו היא שמדובר בעוף אחר, עוף שתכונתו "לשלות" ולא "להשליך". לכן רש"י פותח בשונה מהרגיל בפתיח "פירשו רבותינו" – כי כאן מה שגורם לפירוש זו קבלת רבותינו.

ורש"י ממשיך ומבאר כיצד זה מסתדר עם המילה "שלך" – מלשון "שולה דגים מן הים". הדגש "מן הים" בא להבחין את העוף הזה משאר העופות הדורסים שדורסים דגים. כל מי ששמע פעם על חוות גידול של דגים יודע עד כמה הנזקים מהעופות אדירים. אבל כאן מדובר על עוף מיוחד במינו, שתופס את הדג כשהוא בתוך הים עמוק, והעוף צולל מהשמים אל תוך הים, ובורר לו דג שמן לסעודת שבת מעומק הים! אין כאלה עופות רבים, וזו תכונה שראויה לציון בשמו של העוף: שלך.

ורש"י מסיים עם פירוש אונקלוס: רש"י לא מביא ראיה מאונקלוס שהשלך הוא העוף הספיציפי הזה 'שלינונא' – את זה רש"י יודע מקבלת חכמינו. רש"י רק מביא ראיה שפירוש המילה "שלך" קשור עם פעולת השלייה (ולא ההשלכה), ומראה שגם בארמית העוף הזה נקרא על שם השלייה הזו, מה שמראה על כך שזוהי תכונה מאוד דומיננטית ומשמעותית אצלו ועד שהוא נקרא על שמה. ואם כן "וזהו שתרגם אונקלוס" אין הכוונה לפרש את דברי אונקלוס, וגם לא להביא מהם ראיה על עצם הזיהוי, אלא להצביע ולהראות: ראה כיצד תרגם אונקלוס את המילה 'שלך' – 'שלינונא', ולמד ששמו של העוף הזה קשור עם תכונת השלייה.

יינה של תורה

לרש"י הזה יש גם פירוש על פי חסידות:

כשאדמו"ר הזקן ישב בכלא, הוא נאלץ להתמודד עם השאלות של המתנגדים בסוגיות הכי יסודיות בתורה. אחת הסוגיות היתה סוגית השגחה פרטית. כידוע, הבעש"ט מדגיש שיש השגחה פרטית על כל פרט בעולם, על כל עלה ועלה שנופל ביער נידח כיצד יפול וכמה סיבובים הוא יעשה באויר – על הכל יש השגחה פרטית. שזה חידוש לא פשוט, בוודאי ביחס לשיטה המקובלת עד אז, שמיוחסת לרמב"ם, שההשגחה היא רק על בני האדם והשייך להם, ואילו על בעלי החיים ושאר הנמצאים בעולם יש "השגחה כללית".

אדמו"ר הזקן הביא ראיה לשיטת הבעש"ט מגמרא בחולין, שם נאמר שכאשר רבי יוחנן היה רואה 'שלך' היה אומר את הפסוק "משפטיך תהום רבה". רש"י מפרש שם "ומשפטיך – אף בתהום רבה. שזימנת שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות". הנה ראיה שבשמים מוחלט בצורה מדויקת איזה דג ימות וכיצד. והשלך הוא השליח העליון לבוא ולבחור לו בדיוק את הדג הספציפי ששוחה לו בעמקי הים וכלל לא מודע לכך שבעוד רגע יהפוך לגעפילטע פיש.

כשמעמיקים בראיה של אדמו"ר הזקן ניתן להבחין שיש כאן מערכת שלמה של סמלים, שמגלה את הענין של ההשגחה הפרטית:

הים הוא מקום מכוסה ולא גלוי. כתוב בתניא שהטבע נקרא כך כי הוא "מטביע" את ההשגחה העליונה. מי שמסתכל על הטבע וחוקיו לא רואה בעין גלויה את יד ה'. יד ה' שבטבע "טבועה" בתוך מה שנראה לעינינו כחוקים וכללים קבועים. למרות שבאמת כל פרט מתחדש בכל רגע על ידי הקב"ה, והקב"ה בוחר בכל רגע מחדש לעשות כל פרט בעולם.

וזה מה שכותב כאן רש"י על פי החסידות: "פירשו רבותינו זה השולה דגים מן הים" – רבותינו (רבי יוחנן) פירשו באמצעות השלך את הענין של "השולה דגים מן הים" באמצעות השלך הם השילו ושלו את הדג הטבוע בתוך ים הטבע, וגילו את האמת שהכל בהשגחה פרטית דקדקנית ומפורטת.

ההוראה

מכאן נלמד ונתבונן בכל המתרחש סביבנו, בדומם צומח חי ומדבר שהכל הכל בהשגחה פרטית.

קשרים

בענין זהות השלך, ראה את ההוספה שבסוף דרשה: שמיני - ה'שלך' והדגים (וולף)