- אדם שמתפלל שמונה עשרה ומסתפק אם הזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" כהרגלו בחורף או הזכיר "טל" כראוי בקיץ – מה עליו לעשות?
- אם נזכר באמצע התפילה שביקש "ותן טל ומטר לברכה" – מה יעשה?
מבוא - רקע רעיוני
בתפילת שמונה עשרה, ישנן שתי התייחסויות לבקשת גשם וטל. הפעם הראשונה היא בתחילת התפילה, בהזכרת "משיב הרוח ומוריד הגשם" או "מוריד הטל", הפעם השנייה היא באמצע התפילה, בבקשת "ותן טל ומטר לברכה".
הטעם העקרוני שקבעו שתי התייחסויות הוא כזה: כאשר רוצים לבקש טובה מאדם בשר ודם, נהוג תחילה "לרצות" ולעורר אותו לתת ורק אחר כך לגשת ולבקש את הבקשה. לדוגמא, תחילה משבחים אותו על היכולות שלו לתת ואחר כך ניגשים ומבקשים את הבקשה עצמה.
כך תיקנו חז"ל בימות החורף: תחילה אנו מרצים את הקב"ה ומזכירים את גדולתו בכך שהוא מסוגל "לנשב רוח ולהוריד גשם" ועי"ז הוא מכלכל חיים לעולמו בחסד. אחר כך אנו עוברים לבקש בפועל גשם ועושים זאת בברכת מברך השנים כשמבקשים "ותן טל ומטר לברכה"[1].
כל זה בימות החורף, שבהם העולם זקוק לגשם, אבל בימות הקיץ, הגשם הוא "סימן קללה". שכן כדברי רש"י[2]: "הגשמים בקיץ סימן קללה הן מפני הקציר". כלומר, החל מחג הפסח, מתחילה תקופת קציר התבואה החדשה שגדלה בחורף, ומאחר והגשם יכול להזיק ולהרקיב את התבואה שנקצרה ומונחת חשופה בשדות, לכן הגשם בקיץ הוא קללה ואין לבקשו ואף להזכירו בזמן זה[3].
[להעיר, כי זה אחד הטעמים הפשוטים למצוות ספירת העומר הנהוגה בימים אלו. הפוסקים תמהים, מה עניין הספירה ומדוע סופרים דווקא את הימים שבין פסח לשבועות ולא ימים אחרים בשנה, כמו מראש השנה עד יום הכיפורים או מיום הכיפורים עד חג הפורים?
אחד ההסברים המובא באבודרהם הוא, שהימים בין פסח לשבועות הם ימי קציר התבואה, ממנה טוחנים את הלחם, ובכך הם משפיעים על המחיה והכלכלה לכל אורך השנה. ולכן ספירת העומר היא כעין תפילה על הצלחת התבואה, שלא יבואו בימים אלו גשמים ורוחות שיהרסו את הקציר[3א].
במקום הזכרת גשם בימות החורף, מזכירים 'מוריד הטל'[4] שהוא מהווה ברכה כל השנה ומועיל להצלחת האדמה. ואילו בברכת מברך השנים, אין מבקשים טל או מטר, רק מבקשים בלשון כללי: "ותן ברכה על פני האדמה".
[להעיר: לפי זה צריך להבין, למה בכלל מזכירים טל בקיץ והרי כל סיבת ההזכרה בחורף, היא כאמור, כדי לרצות לפני הבקשה, אך בקיץ שאין מבקשים טל, למה בכלל לרצות בתחילה? תוס'[5] כותב דבר מעניין: ההזכרה בקיץ היא עבור החורף. כיון שעל ידי שיזכיר טל בקיץ, תהא ההזכרה שגורה על לשונו ואם ישכח בחורף להזכיר גשם, מן הסתם יאמר טל כהרגלו ונמצא שהזכיר שבח (כלשהו) לפני הבקשה].
הלכה למעשה
אם הזכיר או שאל גשם בימות החמה, מתוך הרגלו בימות החורף – הוי הזכרת קללה וחייב לתקן טעותו. ונזכיר כמה פרטים בזה:
= הזכיר גשמים בברכת 'גבורות' בימות החמה: =
א. אם הזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" כהרגלו בברכת "מחיה המתים": אם נזכר לאחר שסיים את הברכה – כל הברכה מקולקלת ועליו לחזור לראש תפילת שמונה עשרה. שכן כל שלוש הברכות הראשונות חשובות כאחת ולאחר שפגם את כל הברכה, צריך לחזור לתחילת שמונה עשרה.
ב. אם נזכר בתוך הברכה עצמה (לפני שחתם "ברוך אתה ה'" בחתימת הברכה) – התהילה לדוד[6] כותב שיכול לחזור ל'מוריד הטל' ולתקן עצמו ולהמשיך 'מכלכל חיים בחסד'[7]. וכך יש מדייקים בדברי רבנו הזקן שיכול לחזור למוריד הטל ולתקן עצמו[8].
אמנם בשולחן ערוך כתב שחוזר לראש הברכה שהיא 'אתה גיבור' ומתחיל שוב ומתקן עצמו. והמשנה ברורה (סקי"ט) סובר לכתחילה צריך לחזור לראש הברכה, ובדיעבד אם חזר ל'רב להושיע' (ותיקן ואמר 'מוריד הטל') והמשיך 'מכלכל חיים' – יצא.
ג. אם הזכיר מוריד הגשם ונזכר מיד 'תוך כדי דיבור': מדברי הרמ"א משמע, שאינו יכול לתקן עצמו מיד וצריך לחזור לראש הברכה דהיינו "אתה גיבור לעולם ה'". וכך פוסקים הגרש"ז אוירבעך והרב אבא שאול בספרו אור לציון. ואף שתיקון תוך כדי דיבור מבטל מה שאמר לפני כן, אך במקרה הזה אפשר לומר שאין כאן ביטול, משום שטל וגשם אינם בסתירה זה לזה, שהרי כך עושים בחורף שמבקשים "ותן טל ומטר לברכה" – טל ביחד עם גשם. ולכן אין הזכרת הטל מבטלת את הזכרת הגשם אלא נחשבת שהזכיר שני שבחים של טל וגשם יחד והברכה עדיין מקולקלת.
אמנם מדברי המשנ"ב[9] משמע שנחשב לתיקון ויכול לתקן ולהמשיך בתפילתו. ובספר ילקוט יוסף[10] הביא שתי הדעות ולא הכריע.
= שאל גשם בברכת "מברך השנים" בימות החמה: =
ד. אם סיים הברכה – צריך לחזור לראש ברכת השנים[11]. ואם סיים את התפילה (או שאמר יהיו לרצון השני ואפילו לא עקר רגליו[12]) – חוזר ומתפלל שוב[13].
ה. אם נזכר ותיקן עצמו מיד תוך כדי דיבור או תיקן עצמו אפילו יותר מכדי דיבור – לכתחילה יחזור לתחילת הברכה ובדיעבד יצא[14].
בכל זה אין הבדל בין החזן לציבור וגם שליח ציבור שטעה עליו לחזור ולתקן את עצמו.[14א]
= מסופק אם אמר כראוי: =
כאשר מתעורר ספק מה אמר: בתוך שלושים יום ראשונים, חזקה שאמר כפי שהיה רגיל ומן הסתם אמר "מוריד הגשם" כהרגלו וצריך לחזור ולהתפלל שוב. אבל לאחר שלושים יום מן הסתם כבר התרגל ואמר כפי שצריך. (ואפילו אם פשע יום או יומיים ולא התפלל – עדיין הולכים אחר רוב הימים, כיון שבימים שאחר כן חזר לומר כמו שצריך וזה נחשב לחזקה של ל' יום[15]).
כדי להינצל מטעות וספק בתוך שלושים הימים הראשונים, מובא בשולחן ערוך (סוף סימן קיד) עצה: לומר 90 פעם מ'אתה גבור' עד 'מוריד הטל' (כולל) ו90 פעם אלו נחשבים כמו שלושים יום של חזקה. וכתב המשנ"ב לא להתחיל מאתה גיבור כי אז יצטרך לומר שם ה', לכן יאמר רק "מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל" 90 פעם.
ובילקוט יוסף[16] כתב ששליח צבור קבוע (כגון אבל שמתפלל בקביעות לפני התיבה) די לו בשמונה עשר ימים אחר החג, כדי שנאמר חזקה שהתרגל שלא להזכיר גשם, שהרי בנוסף לשלוש תפילות ביום יש לו גם פעמיים חזרת הש"ץ.
ולעניין אמירת ותן ברכה לאחר שלושים יום, יש לדון האם אפשר לסמוך על החזקה כי בתוך שלושים יום יש גם שבתות שבהם אין מבקשים את הטל ואם כן חסר מ90 תפילות. אמנם כתב המשנ"ב לסמוך על חזקה זו, כי העיקר שעברו שלושים יום ולא המספר 90[17].
הערה: כל זה כאשר הספק התעורר מיד לאחר שסיים תפלתו, אבל אם עבר זמן מופלג וכבר הסיח דעתו ועסק בדברים אחרים ואז התעורר הספק – אינו חוזר ומתפלל[18]. ----[1] שוע"ר סימן קיד ס"א ומשנ"ב שם סק"א.
[2] תענית ג,ב.
[3] הביטוי 'סימן קללה' נאמר במשנה בתחילת תענית גם לעניין בקשת גשם בתחילת חג הסוכות, ושם הגשם הוא קללה כי הוא מונע מלשבת בסוכה ובכך מראה שכביכול אין הקב"ה חפץ בעבודתנו לפניו. כלשון רש"י שם "משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ואמר לו אי אפשי בשימושך". ונמצא ששתי קללות ושתי משמעויות ישנן ב'סימן קללה' בבקשת גשם שלא בזמנו – בסוכות ובקיץ.
[3א] זה לשון האבודרהם (תפלות הפסח):
והטעם שצוה הקדוש ברוך הוא לספור את העומר מפני שכל אחד מישראל היה עסוק בקציר שלו והיו מפוזרים כל אחד בגרנו וצוה למנות כדי שלא ישכחו זמן עלייתם לרגל. טעם אחר במדרש משל לאחד שהיה חבוש בבית האסורים וצעק למלך להתירו ולתת לו בתו והיה מונה והולך עד בא הזמן כך עשו ישראל בצאתם ממצרים. ויש אומרים טעם אחר, מפני שעולם בצער מפסח עד שבועות על התבואות ועל האילנות כדאיתא פרק קמא דראש השנה (טז, א) תניא אמר ר' יהודה מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקדוש ברוך הוא הקריבו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות אילן הוא. אמר הקדוש ברוך הוא הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות אילן. ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג מפני שחג זמן גשמי שנה הוא. אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה וכו'. ולפיכך צוה הקדוש ברוך הוא לספור ימים אלו כדי שנזכור צער העולם ולשוב לו בלבב שלם ולהתחנן לפניו לרחם עלינו ועל הבריות ועל הארץ שיהיו התבואות כתקנן שהם סבת חיינו שאם אין קמח אין תורה.[4] להעיר שהרמ"א כתב (קיד ס"ג) שאין מזכירים כלל "טל" בימות החמה, אלא רק "מוריד הגשם" בימות הגשמים, אמנם המשנ"ב מביא (שם שעה"צ טז) שהמנהג הוא כן לומר טל וכך הנוסח כיום ברוב נוסחי אשכנז.
[5] תענית ג ע"ב ד"ה בימות בשם אור זרוע, ובר"נ על הרי"ף א ע"ב ד"ה היה עומד.
[6] סימן קיד סק"ד.
[7] ולדבריו, כל זה שחזרה למכלכל חיים לא תבטל את הזכרת הגשם, היא סברת המרדכי בשם ראבי"ה והיא לנוסח אשכנז שאין אומרים טל בקיץ ואם כן גם אם חוזר לרב להושיע, עדיין יוצא שהזכיר את הגשם במקומו לפני מכלכל, ולא ביטל אמירה זו והקללה נשארה והברכה מקולקלת. וגם בזה פסק השע"ת שאם חזר לרב להושיע יצא בדיעבד. אבל למנהג ספרד שאומרים מוריד הטל, אם חוזר ואומר מוריד הטל מכלכל, הרי יש היכר ששינה את השבח ועכשיו הכלכלה לעולם היא בטל, ואם כן אפשר לנהוג כך לכתחילה.
[8] כן דייק הגרמ"ש אשכנזי ז"ל בספרו שערי תפילה ומנהג בלשון רבנו הזקן ס"ד שכתב שלפי המנהג שאין מזכירים טל בקיץ צריכים לחזור לאתה גיבור, "שכן דינה של הזכרת בימות הגשמים לומר מכלכל חיים אחר מוריד הגשם" היינו שכאשר אומר 'מוריד הגשם מכלכל חיים' יוצא פירוש המילות שהכלכלה של העולם היא בגשם, ואם כן כאשר חוזר ואומר סתם מכלכל חיים הרי לא ביטל את הפירוש של הכלכלה ועדיין נשאר המשמעות שהכלכלה היא על ידי גשם. אבל לפי נוסח הסידור שאומרים מוריד הטל, כשחוזר ומתקן ואומר מוריד הטל מכלכל – יש כאן חזרה מדבריו שמקודם אמר שהכלכלה של העולם בקיץ היא גשם וזה קללה, ועכשיו משבח כהוגן ואומר שהכלכלה היא על ידי טל. וזה דומה לדברי התהלה לדוד.
[9] ביאור הלכה סימן קיז ס"ג ד"ה אם שאל.
[10] תפלה כרך ב, סימן קיד הערה ו,
[11] שו"ע קיז ס"ג.
[12] שולחן ערוך סימן קיז ס"ה ושוע"ר ומשנ"ב סוף הסימן שם.
[13] משנ"ב קיז סקי"ג.
[14] סימן קיז ביה"ל ד"ה אם שאל.
[14א] ולענין תפילת לחש של הש"ץ ראה שוע"ר סי' קכו ס"ד: אם טעה ש"ץ כשהתפלל בלחש לעולם אינו חוזר ומתפלל שנית בלחש מפני טורח הצבור אלא סומך על התפלה שיתפלל בקול רם והוא שלא טעה בג' ראשונות שאם טעה בהן לעולם חוזר כמו שחוזר היחיד ויש מקילין אף בג' ראשונות ויש לסמוך על דבריהם כשלא נזכר עד אחר שהשלים תפלתו שא"צ לחזור לראש מפני טורח צבור אבל אם נזכר קודם שהשלים אין בחזרתו טורח כל כך.
[15] ט"ז סקי"ג הובא בשוע"ר ומשנ"ב סוף הסימן.
[16] תפלה כרך ב, סימן קיד הערה י', עמוד נח
[17] ובשוע"ר לא מצאנו בזה, ואולי אפשר לומר שכמו השוגג ולא מתפלל סומכים על חזקת ל' יום כי בימים שאחר כך אמר כתיוקנו, כן הדין בשאלת גשם שאף שבשבת לא אמר ותן ברכה, בכל זאת היום שבימים האחרים המשיך כמו שצריך – הוי ל' יום לחזקה. וצ"ע.
[18] ראה בכל זה משנ"ב קיד סקל"ח בשם מגן גבורים (מהמור וקציעה) וכ"כ גם בילקוט יוסף סי' קיד הע' ט, עמ' נז. אבל בכף החיים שם סקמ"ח כתב בשם מור וקציעה שהספק הוא רק אם נסתפק כשעומד באותה ברכה או לפחות באותה תפילה אבל אחר התפילה אינו חוזר ומתפלל.