הרב דוד מאיר דרוקמן / שטורם
במסגרות חבדיו"ת שונות אני נתקל בכתבות או/ו איזכורים המתקשרים בדרך זו או אחרת ל "יום השואה והגבורה" שחל היום כ"ז בניסן.
אז הבה ונעשה (בקצרה עכ"פ) סדר בענינים:
לא רבינו זי"ע ולא אף אחד מגדולי ישראל בדור האחרון קראו או צידדו להקדיש יום "לשואה" ולא ל"גבורה" (הרבי אף לא צידד בהוספת "קינות" בתשעה באב בנושא זה, שלא כדעת הגר"ש וואזנער שליט"א, האדמו"ר מבובוב זצ"ל ועוד).
ימי התעניות (יהפכו במהרה לימי ששון ושמחה) ובראשם יום חורבן בתי המקדש "תשעה באב" הינם ההזדמנות הנאותה תוך כדי אמירת הפיוטים והקינות הקיימים ואשר חוברו ע"י הקדמונים - להיזכר וליחד את המחשבה עם כל צרות ישראל שיותר לא יהיו, מה גם שמידי שבת אנו מזכירים בתפילת "אב הרחמים" את "קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם".
הרבנות הראשית לישראל, מאידך, קבעה אם יום "עשרה בטבת" כ"יום הקדיש הכללי", לאמור, שיום זה מיוחד לאמירת קדיש לעי"נ קדושי השואה הי"ד שיום פטירתם לא נודע (וגם זה לא אומץ ע"י החרדים לדבר ה', אלא כל אחד קבע לעצמו באופן אישי את יום היא"צ של קרובו/יקירו שניספה בשואה, בדרך כלל, באם זה אפשרי, בסמיכות ליום הפטירה המשוער).
למי שלא יודע, אחרי השואה, קמו שרידי שואה "רישמיים", אנשי שמאל ידועים (ממפלגות מפ"ם אנשי ה"שומר הצעיר") שמרכזם היה בקבוץ לוחמי הגיטאות שבצפון. אלה עסקו בתיעוד השואה תוך כדי מחיקת כמעט כל זכר למסירות נפשם של יהודים שומרי תומ"צ ובתוכם גדולי עולם שנרצחו בעקידה (כמשקל נגד למשכתבי הסטוריה אלה, קם הסופר המהולל ר' משה פראגר ז"ל וכתב כמה ספרים מרתיתים המתארים חיי טוהר וקדושה של יהודים באותו גיא צלמות, וכמו"כ הוקם ביוזמתו "גנזך קדוש השם" בבני ברק ועוד. אגב, לפי מה ששמעתי, גם במוזיאון "יד ושם" בירושלים איזכורם של גדולי ישראל שנרצחו בשואה שואף לאפס).
חוגים שמאלנים אלה הכריזו על יום כ"ז בניסן - יום פרוץ מרד גיטו וורשא כ"יום השואה והגבורה". בכך הם השיגו מטרה כפולה:
קודם כל הם הנציחו את חבריהם חברי ה"שומר הצעיר" שהיו מן הלוחמים בגיטו וורשא.
דבר נוסף: בהבלטת "הגבורה" הם יצרו בכך אנטי תיזה ל"הליכה כצאן לטבח" כביכול שהם ייחסו ליהודים חרדים שנספו עקדה"ש.
מיותר לציין, את העיוות והסילוף שבדברים, וכבר הרבה קולמוסים נשתברו על זה.
באותו ענין יש להזכיר כי ההילה סביב "מרד גיטו וורשא" קצת נסדקת לאחרונה ע"י חוקרים אובייקטיביים של אותה תקופה מרה ונמהרה, לאחר שלאור מחקרם עולה, כי "המרד" הנזכר אך סיכן חיי יהודים אחרים, ואכמ"ל.
בכל מקרה, שלומי אמוני ישראל סלדו כמובן מאיזכור השואה בהקשר עם גבורה פיזית נוסח שמאלני קבוץ "לוחמי הגיטאות", ומה גם שהיום נקבע לכ"ז בניסן, והרי עפ"י ההלכה בחודש ניסן לא מעוררים בכיה וקינה ע"י הספדים ואזכרות. אגב, גם הרבנות הראשית לישראל לא אימצה כמובן את היום הזה.
כמובן, על מנת לא לעורר איבה ובכדי למנוע חילול ה,' אין זה מן התבונה לפגוע ברגשות ולערוך פרובוקציות (כמו אי עמידה בפרהסיה בזמן הצפירה). למען הגילוי הנאות, גם אני במסגרת תפקידי משתתף בעירי קרית מוצקין באירועים אלה, ואף נושא דברים, ברם, מכאן ועד איזכור היום בהבלטה באתר חבד"י - המרחק הוא רב לענ"ד.
ויה"ר שבמהרה ניגאל ע"י גואל צדק ויתקיים בנו: "הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו".