התקשרות גליון תקנ"ה
בקשר להמובא ב'גיליון תקמ"ט עמ' 17 וגיליון תקנ"ג עמ' 18 בקשר ל'ברכת הבנים' בערב-שבת:
במשפחות יוצאי מדינת אשכנז מקובל מנהג זה ביותר, וכן גם אצל הרה"ג הרה"ח ר' עמנואל שיחי' שוחט מטורונטו, שמוצאו משם. בנו, הרה"ח ר' יצחק שי' (מנהל מרכז חב"ד-ליובאוויטש באדג'וור, לונדון) התוועד פעם בביהכ"נ 'צמח צדק' בירושלים העתיקה ת"ו, וסיפר:
בהיותי ילד בן 4-3 הכינו אותי הורי שי' להיכנס ל'יחידות', והסבירו לי שהרבי יברך אותי. לתומי סברתי, שהרבי יניח ידיו הק' על ראשי ויברכני, כפי שנהג אבי בכל ערב שבת-קודש עם כל אחד מהילדים. לקראת סוף ה'יחידות', כאשר עמדו לצאת, התחלתי לבכות, והתיישבתי על הרצפה ולא רציתי לקום. הרבי שאל מדוע אני בוכה, וההורים לא ענו. כנראה חשבו שהעניין יסתדר מעצמו, אך לא נרגעתי. שוב שאל הרבי את אבי, ואמי אמרה שהילד חושב שלא קיבל את הברכה, כיוון שבבית הוא רגיל שהאבא מניח את ידיו על ראשו ומברכו. הרבי חייך, לקח אותי ובירכני כשידיו הק' על ראשי, ואמר לאבי: "לא (או: אין צריך) להכניס מנהגים חדשים בחב"ד!".
הרב יצחק-יעקב רוזנשיין, ירושלים ת"ו
גירסה נוספת
פורסם באתר פאקס-א-שיחה
סיפור מעניין מפי הרב יצחק שוחט.
כשהי’ ילד קטן הוא נכנס יחד עם הוריו ליחידות, היחדות עבר כרגיל והם היו מוכנים לצאת. פתאום הילד יצחק שוחט התחיל לבכות, הרבי מיד שאל ‘פארוואס וויינט ער?’ אימו הבינה מה קורה והסבירה לרבי שהיות ואביו עמנואל מברך כל שבת את ילדיו בברכת ‘ישמך אלוקים’ עם הידיים על ראש, והרבי לא הניח את ידו הק’ על ראש, לכן הילד חושב שלא קיבל ברכה. הרבי פנה לאביו ושאל 'איר פירט איין נייע מנהגים אין ליובאוויטש?!’… וביקש מהילד לגשת, ואכן בירכו כשידו הק’ על ראש הילד. לאחמ”כ הוסיף שלא יספרו לאיש מה שהי’ כאן ביחידות.
ברכת כהנים בחופה
פורסם בכמה מקומות
סיפר המזכיר הרי"ל גרונר:
באחת ההזדמנויות שנערכה חופה בחצר 770, הרבי הקשיב מחדרו למהלך החופה מבעד לחלון, ולאחר ששמע שהכהנים מברכים את החתן והכלה שאל את הרב גרונר: "וואס איז דאס נייע מנהגים אין ליובאוויטש? [מה זה המנהגים החדשים בליובאוויטש?].
ראה גם...
- שיחות קודש, חנוכה תשל"ח: "אע"פ אז לכאורה דארף מען זיך היטן פון איינפרן נייע מנהגים (סיידן ווען דאס קומט פון א מקור הכי נאמן וכו'), ובפרט אז ביי רבותינו נשיאינו האט מען ניט געזעהן אז זיי זאלן מאכן א ענין פון שמחה בחנוכה - ווארום אויב ביי זיי וואלט געווען דער ענין השמחה בימי חנוכה, וואלט מען דערפון געוואוסט, ווארום בשעת ס'רעדט זיך וועגן ענינים פנימיים, קען מען ניט וויסן ווי אזוי איז געווען זייער הנהגה בנונע לעצמם, אבער בשעת ס'רעדט זיך וועגן דעם ענין השמחה ..."
- אור לה' חנוכה תשמ"ו: "ווי באוואסט די פארזיכטיקייט פון איינפירן נייע מנהגים [און ווי דער ווארט - ע"ד הצחות - פון גדולי ישראל: "חדש - יעדער נייעס - אסור מן התורה"] ..." (עיי"ש בהמשך שבשמחה שאני מכיון שהוא יסוד ביהדות).
- סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 333 (בענין יום הולדת): בכגון דא אין מקום לשאלה היתכן להוסיף מנהגים חדשים כי נוסף לכך שאין זה מנהג חדש, הרי כשמדובר ומודגש אודות הוספה בעניני תורה ומצוותיה, ומתוך שמחה של מצוה ושמחה של תורה ... מובן וגם פשוט שכל המרבה ב"הוספות" ו"חידושים" כאלה הרי זה משובח.
- תורת מנחם תשמ"ח ח"ב עמ' 176 (השלמות לש"פ ויגש) בענין מנהגים חדשים, שהאבן הבוחן לדעת עם עניין מסויים הוא מצד הקדושה הוא התוצאה בפועל ממש: אם ענין ה מביא לידי חיזוק והוספה בעניני יהדות, תורה ומצוותיה, אם לאו. עיי"ש.
- ניצוצי רבי: זאת התורה לא תהא מוחלפת, התקשרות גליון קצ