ספר רבותינו נשיאינו – אדמו"ר מהר"ש (רי"י קמינצקי), עמ' 133 ואילך
אדמו"ר מהר"ש [רבי שמואל] מליובאוויטש (שיום הולדתו יחול השבוע, בב' אייר), ישב פעם בילדותו בעזרת-הנשים בבית-הכנסת ולמד.
פתאום ראה שנכנסה למטה אשה הממררת בבכי, פתחה את ארון הקודש ופרצה בזעקה לקב"ה שהיא אלמנה ואין לה פרנסה.
ריחם עליה הילד והכריז בקול "ישועתך קרובה לבוא. לכי לביתך וספרי שיש לך סגולה נפלאה לרפא חולים. וכשיקראו לך לחולה, קחי כוס מים, תברכי עליו שהכל, שתי את המים והחולה יתרפא. אולם הזהרי שלא לגלות לאיש היכן שמעת סגולה זו!".
האשה שלא ידעה מהיכן הגיע הקול, היתה בטוחה שהוא הגיע מ'מרומים' מאליהו הנביא או מלאך. היא מיהרה לביתה ופירסמה לשכנותיה על יכולתה לרפא חולים. וראה זה פלא, כל חולה שהגיעה אליו הייתה מברכת ושותה את המים והחולה הבריא. עד מהרה התפרסם שמה כמחוללת ישועות.
עברו שנים רבות, הרבי מהר"ש כבר ישב על כסא אביו כרבי בליובאוויטש. פעם חלה הרבי, גרונו התמלא מוגלה והרופאים לא הצליחו למצוא לו תרופה. בני ביתו של הרבי שמעו על האשה המסוגלת לרפא חולים ולאחר הסכמתו הזמינו אותה לרבי, אולי תצליח לרפאו.
כאשר באה האשה, שאל אותה הרבי מהיכן קיבלה את הסגולה שלה? בתחילה סירבה בתוקף לגלות, אבל אחרי שהבטיח לה שזה לא יזיק לסגולה – תיארה לו את אותו יום בו בכתה לפני ארון הקודש וה' שמע את תפילתה ושלח לה מלאכי מרום להושיעה. ומאז, סיימה האשה, ריפאתי כבר אלפי חולים...
כששמע הרבי את סיפורה ונזכר באותו יום – פרץ לפתע בצחוק גדול, שגבר מרגע לרגע, עד כי מרוב צחוק התפוצצה המורסה המוגלתית שבגרונו, והרבי הבריא לחלוטין.