הרב יצחק-דוד גרוסמן - COL
הייתי אותה עת בשליחות קודש בניו יורק, כשלפתע צלצל הטלפון שהיה ברשותי. על הקו, מזכירו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, הרב בנימין קליין. הרב קליין היה נשמע נרגש ביותר כשאמר לי שהוא בקווינס, כמלווהו של האדמו"ר זי"ע לאוהל של חותנו כ"ק האדמו"ר הריי"צ זי"ע.
השעות הללו בהן עמד האדמו"ר זי"ע באוהל היו קדושות ונעלות. איש לא ההין להפריעו בזמן הזה. הוא יכול היה לעמוד שם לעיתים אף עשר שעות ויותר בגשם ובכפור, להעתיר לישועתן של ישראל. שם גם נפל בחולשתו לימים בז"ך באדר תשנ"ב.
"הרבי יצא לפתע מהאוהל וסימן לי שאתקרב", סיפר לי הרב קליין, "וביקש ממני שהיות והרב גרוסמן ממגדל העמק נמצא כאן בארה"ב, נא לבקש ממנו שילך לכלא סינג-סינג בארה"ב, שם כלוא יהודי פלוני הזקוק לחיזוק".
לנוכח בקשתו של הרבי לא נותרתי אדיש, והבטחתי שמייד אבדוק כיצד להגיע לשם. בית הכלא שוכן בכפר אוסינינג, במחוז ווסצ'סטר, במרחק של כ-60 ק"מ מצפון לעיר ניו יורק. הפעלתי שתדלנות וקיבלתי הרשאה להיכנס למתחם הכלא השמור.
מבירור שערכתי, תנאי הכלא היו קשים עבור אותם אסירים שנגזר עליהם לשבת בו ואף הביקורים שם היו מוגבלים. אבל ביותר התפעלתי מכך שהרבי, שהיה צם בשעות הללו ועומד על רגליו, זוכר עתה את אותו יהודי בכלא נידח ומחפש כיצד להועיל לו. הבנתי שאני חייב לעזור לאותו יהודי.
נכנסתי לבית הכלא הענקי והאסירים היהודים חרדו לקראתי. מייד ניגשתי אל עבר התא של אותו יהודי, שהיה רופא במקצועו ועתה ישב כבוי ומדוכא. מיואש מהחיים.
•
"כבוד הרב, אני כאן עד עולם", אמר לי הד"ר היהודי שחזר בתשובה והתקרב לבוראו בשנים האחרונות. יש לי דרישת שלום עבורך, בישרתי לו. הרבי מליובאוויטש שלח אותי לבקרך כאן. הד"ר שמע והתרגש ואז החל לבכות ולהשיח את אשר על ליבו.
הוא מיואש מהחיים, חירותו נשללה ממנו והוא הפך למספר. כבר לא בן אדם לעצמו. הוא, שהיה רופא בכיר והושיע בני אדם, זקוק עתה לסיוע מאנשים. "כבוד הרב, נמאס לי מהחיים, אני רוצה לסיים אותם". מה? נחרדתי. אתה יהודי, בחיר בניו של הקב"ה, ו"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים יותר מכל חיי העולם הבא".
"לא אני", התייפח האיש. "הלכתי רחוק מדי". ואז נזכרתי במאמר1 ששמעתי בשבת האחרונה מפי כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, שכנראה כוון במיוחד ליהודי הזה שיושב כאן.
הרבי התעכב על דברי רש"י הקדושים בריש פרשתנו, פרשת תזריע: "אמר רבי שמלאי, כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף". ביאור הדברים: הפרשה הקודמת מסתיימת עם ענייני בהמה חיה ועוף, ואילו רק עכשיו פותחת התורה עם "אשה כי תזריע וילדה זכר".
אמנם, במדרש (בר"ר ח, א) מובאים בהרחבה הדברים הבאים על הפסוק "אחור וקדם צרתני", וכך הם דברי המדרש: "אם זכה אדם, אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת, ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך".
לכאורה לא מובן, הקשה הרבי בשיחתו. האם האדם קדם, או שהחיה קדמה? מה שייכת בזה הלשון 'זכייה'? אם היה קודם הרי הוא קודם ואם לאו – הרי הוא אחריו. ולמעשה בתורה מצינו, שהאדם נברא ביום השישי, לאחר יצירת החיות והבהמות, אז איך ניתן לומר "אתה קדמת למלאכי השרת"?
אמנם, אמר הרבי, יהודי צריך לדעת כי יש בו שני כוחות: כוח הנפש האלוקית, שהיא חלק אלוק ממעל, וזו הנשמה שבקרבו, והנפש הבהמית שהיא הגוף, שהוא המלבוש לנשמה. הן אמנם הייתה יצירת הגוף אחרונה במעשה בראשית, לאחר יצירת בהמה וחיה ועופות, אבל הנשמה, שהיא הנפש האלוקית, היא נבראה קודם, הרבה לפני מלאכי השרת.
לדרכו, המשיך הרבי מליובאוויטש זי"ע ואמר: חז"ל באו לומר לנו דבר גדול: גם אם אתה במצב של 'אחור', שאתה מרגיש דחוי עד כדי כך שאתה גרוע יותר מבהמה חיה ועוף, בבחינה של "יתוש קדמך", אבל כל זה רק כלפי גופו של האדם, כי כלפי נשמתו של היהודי אין מי שקודם לו. מצד הנשמה האלוקית, האדם עומד לפני כל הבריאה וממעל לה.
רצונו של הקב"ה הוא שהנשמה הנשגבה שחוצבה מתחת כיסא הכבוד, תתגורר דווקא בתוך גוף מסואב, והאדם יעלה את גופו וישעבד אותו לנשמתו, המשכתי לחזק אותו בדברים שאמר הרבי אך אמש בהתוועדות.
•
הרופא האסיר ישב ועיניו זלגו דמעות: "כך אמר הרבי?". הדברים היו כנתינתם מסיני, כמו ירד הרבי ממרומי קדושתו וצדקותו להעניק ליהודי הנידח קרן אור של תקווה.
חזרתי לקרונהייטס ובישרתי לרבי על המפגש הייחודי עם אותו אסיר יהודי. הרבי היה שבע רצון וביקשני: "המשך לשמור קשר עם יהודי זה". לפני תקופה פסק הקשר. הרופא היהודי שב לבוראו נקי וזך כביום היוולדו, עטור במצוות ומעשים טובים ודבוק באמונה בה' ובחכמיו הנביאים.
קשרים
- השיחה שנזכרה כאן מופיעה בתורת מנחם תשמ"ח ח"ג עמ' 238-239.
- ממוזער|משיחת שבת פרשת תזריע מצורע תשמ"ח.
- הסיפור נשלח לפורום באנגלית ע"י השליח הרב דניאל מוסקוביץ ע"ה כהצעה לדרשה לפ' תזריע. יהיו הדברים לעילוי נשמתו.
Footnotes
-
אולי צ"ל שיחה, כדלהלן "הקשה הרבי בשיחתו". ↩