הרב חיים זילבר
השבוע אנו קוראים את פרשיות תזריע ומצורע. מה מלמד אותנו החיבור של שני הפרשיות הללו?
מסביר הרבי: "תזריע" הוא מלשון זריעה. כאשר זורעים גרעין באדמה הרי המטרה היא שיצמח פי כמה, כדברי חז"ל: "אדם זורע סאה להכניס כמה כורין". אותו הדבר הוא לגבי ירידת הנשמה שלנו לעולם, שהיא נמשלת לזריעה, כלשון הפסוק (הושע ב, כה) "וזרעתיה לי בארץ" שהקב"ה "זורע" את עם ישראל בארץ – הרי מובן שמטרת הזריעה היא להצמיח פי כמה: שלא רק הוא יצמח בתורה ומעשים טובים אלא ישפיע גם על בני ביתו ועל כל סביבתו.
הפרשה השניה נקראת ברש"י (תזריע יג, ח) וברמב"ם (סוף ספר אהבה) פרשת "זאת תהיה" והפירוש בזה, שלאחר עבודת הזריעה של בני ישראל בזמן הגלות יש את ההבטחה שתבוא בוודאות "יום טהרתו" - זמן הגאולה.
והחיבור של תזריע ומצורע מלמד אותנו שעבודתו של יהודי בזמן הגלות ("תזריע") צריכה להיות מתוך ציפיה תמידית לגאולה העתידה ("זאת תהיה").
ישנם יהודים שלא איכפת להם שמשיח טרם הגיע, באמרם שהעיקר שהם לומדים תורה ומקיימים מצוות. ואינם שמים לב שרוב המצוות חסרים לנו בזמן הגלות וצריך לצפות מתי כבר נוכל לקיים את כל התורה "כמצות רצונך" בביהמ"ק השלישי!
ועל זה גם מתפללים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" – שלא מספיק שעם ישראל שב לציון אלא שהשכינה תשוב לציון ובקרוב ממש!
שבת שלום!
מבוסס על: תורת מנחם התוועדויות תשמ"ב ח"ג עמ' 1379. "מעיין חי" ח"ג עמ' 74. החומר מתומצת מאד ולשלמות הענין יש לעיין במקור.