ליום השואה וראש חודש אייר (סגנון חו"ל)

פורסם בתשע"ו

[השבוע] במוזיאון יד ושם התקיימה העצרת השנתית של יום השואה, בהשתתפות ראש הממשלה ועוד מכובדים, ששה ניצולים הדליקו ששה נרות לזכר ששת המליונים, אחד מהם הוא בן מאה בלעה"ר עד מאה ועשרים!! לאח"ז נאמה נציגת הניצולים, ניצולת שואה בשם זהבה רוט.

היא סיפרה שבשנת 1942 היא היתה ביחד עם הורי' וכל בני משפחתה בגטו בוכני' בדרום פולין, ואז בשעת לילה ב 24- לאוגוסט 1942 , היהודים הכלואים במתחם ישנו את שנתם, אבל את השקט הפר רעש איום, משאיות של הצבא הגרמני פרקו חיילים, חמושים ברובים ומלווים בכלבים. הצעקות, היריות והנביחות מבשרות את הנורא מכל, זוהי אקצי', הסוף מתקרב.

כל היהודים נשלחו למגרש המסדרים שמברכז הגטו. חנה ברודמן, אמם של בן ציון וזהבה הורתה לילדי' למהר ולהימלט בחסות הכאוס לאזור המגורים של אחותה הצעירה רני'. מפוחדים, הם רצו בן הבתים, והגיעו בשלום, דודה רני' הכניסה אותם לתוך ארון בגדים, ומיהרה לצאת למגרש בתקווה שלא יתגלו, אבל גרמני שערך חיפוש במקום מצא אותם היכה אותם בקת הרובה שבידו וזרק אותם בבעיטות לרחוב.

זהבה בת השבע הרגישה חולשה ורפיון חושים. אחי' בן השמונה אבד לה ולא ידעה שבאותו רגע הוא אבד לעולם, היא לא יכלה לזוז, מסביבה העמיסו בכוח אנשים, נשים וילדים לתוך מכוניות משא. חיילים מכוונים רובים לכיוונם, והיא לא יודעת עד היום איך היא ניצלה, ואז בחסות החשיכה היא רצה הביתה, הורי' שרדו, והדבר הראשון ששאלו אותה הי': "איפה אחיך בן ציון? למה לא שמרת עליו? המשפט הזה נשאר חקוק בנפשה לעולם. שנים רבות עברו עד שהצליחה לסלוח לעצמה.

מאז אותה אקצי', שבסיומה לא היו אמורים להישאר עוד ילדים בגטו, היא הסתתרה בתוך ארון בגדים בבית דודתה רני' ולא יצאה ממנו במשך כמה חדשים.

הדודה רני', עבדה כמזכירה במפקדת של הלאגר האכזר פירר מילר. לעתים הגיעו לשם אזרחים פולנים שהתעניינו בקניית חפצים אשר נגזלו מיהודים, היא פתחה עבורם את המחסן, ואישה אחת, נוצרי' בעלת מבט חומל, צדה את עיני', תוך כדי משא ומתן על קניית ארון, שאלה רני' ברמזים, בידיעה ברורה שהיא מסכנת את חיי', האם תהי' הגוי' מוכנה גם לקנות פריט אחר - להוציא מהגטו ילדה, בתמורה הולמת.

בהוראת רני' אספה אמא את כל התכשיטים שהיו עדיין ברשותה וברשות בני משפחה נדיבים, והסבירה לבתה זהבה את התכנית, יהי' עלי' להיכנס לתוך ארון בגדים שהפולני' קנתה, ומחוץ לגטו לצאת ממנו ולהמתין שאותה אישה תאסוף אותה.

ואז הגיעה עת הפרידה, מה אומרת אם היודעת שלא תראה שוב לעולם את בתה בת השבע?! זועקת זהבה, קולה נחנק והיא מתקשה לעצור את הדמעות. היא אמרה ביידיש, "די זאלסט נישט פארגעסן אז דו ביסט א יידיש קינד" - אל תשכחי שאת בת ישראל, יהודי'.

האמא המשיכה ואמרה: אם תרצי לזהות יהודי, תגידי בשקט כאשר את לידו את המילה "עמך", אם הוא יהודי, הוא יגיב ותוכלי להיעזר בו, אך אם הוא גוי, הוא לא יבין ולא יאונה לך רע, את התפילות והברכות שאת יודעת, שמרי בלב, ובעת צרה תשנני את הפסוק "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

היא אומרת שבזמנו היא לא הבינה מדוע אמא אמרה לה את זה, והרי מוטב שתתחפש לנוצרי' ותנסה להציל את חיי' אבל היום היא גאה לומר שהיא זכתה ונשארה ילדה יהודי', הקימה משפחה וגידלה דורות של ילדים יהודים, את ילדי' שלה ואת ילדי ישראל.

[מחר אנו חוגגים את ראש חודש אייר,]

הרבי אומר בשיחה (התוועדויות תשמ"ה ח"ב ע' 2053 ) שראש חודש זה חג מיוחד ליהודים, למשל שבת "יום מנוחה" יש גם לאומות העולם, למוסלמים זה יום שישי ולנוצרים יום ראשון, אבל יש מושג של יום מנוחה, גם חגים זה לא דבר שיש רק לישראל, למשל לנו יש את ראש השנה ולהם יש את תחילת השנה האזרחית, ובכלל המושג חגים הוא לא מיוחד רק ליהודים.

"ראש חודש" אומר הרבי זהו יום שרק יהודים מציינים אותו, אין אומה שמציינת את היום הראשון של כל חודש אך ורק בגלל שזה תחילת החודש, רק יהודים מציינים וחוגגים ראש חודש.

ומעניין לציין שמשמע מהתנ"ך שבזמנו ראש חודש הי' יום חג, במעמד דומה לשבתות וחגים, אף שבתורה אין חיוב לשבות בר"ח ואין בו איסורי מלאכה אבל משמע מהנביאים שבפועל שבתו בשוק ובשדות בראש חודש כמו בשבת.

למשל בהפטרה [שקראנו היום] "מחר חודש" היום שלפני ראש חודש נקרא "יום המעשה" במילים פשוטות "יום עבודה", יהונתן אמר לדוד "ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה" (שמו"א כ, יט) וזה מדובר על ערב ראש חודש מכך מובן שר"ח הוא לא יום המעשה.

עוד דוגמא לכך אנו מוצאים אצל הנביא יחזקאל כשהוא מתאר את העבודה בבית המקדש נאמר "שער החצר הפנימית... יהי' סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח" (יחזקאל מו, א) ז.א. שר"ח לא נק' "יום המעשה". בנוסף לכך אנו מוצאים את זה גם בסיפור של אלישע ובן השונמית כשהילד מת השונמית הודיעה לבעלה שהיא הולכת לנביא אז הוא תמה ושאל "מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת (מלכים ב, ד, כג) שוב משווים את שני הימים. (ראה בכ"ז תו"מ חל"ו ע' 67 ואילך).

הנביא עמוס כשהוא נותן מוסר לעם על התנהגות של סוחרים שמנסים לרמות את הקונים שהם אומרים לעצמם "מתי יעבור החודש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר... לעוות מאזני מרמה" (עמוס ח, ה) משמע שבראש חודש הם שבתו. בנוסף לכך שזה יום ששבתו בו מעבודה, מההפטרה שקראנו היום אנו למדים שעשו לכבוד היום סעודה גדולה כמו שעושים סעודת חג, כל הסיפור של ההפטרה זה שיהונתן אומר לדוד מחר ראש חודש ותהי' סעודה שכולם ישתתפו בה ואתה לא תהי' שם וכו'. הרי לנו שעשו סעודת ראש חודש כמו סעודות שבת וחג.

במשך הדורות המנהג הזה נחלש ואנשים עובדים בראש חודש, הגברים הם אלו שלא החזיקו במסורת הזאת, הנשים לעומת זאת דוקא כן שמרו על המסורת הזאת. כמו שמובא בתוספות על ר"ח "שמותר הוא בעשיית מלאכה לאנשים אבל נשים אסורות במלאכה", ואכן מנהג ישראל שנשים אע"פ שעושות את מלאכת הבית בר"ח, בכ"ז משתדלות למעט במלאכה ממש (מגילה כב, ב).

אבל מה שעדיין נשאר גם בימינו זה שהתפילה היא יותר ארוכה וקוראים בתורה לכבוד היום, ועוד מוסיפים במספר העליות, ביום חול רגיל כשקוראים בתורה בימי שני וחמישי מעלים לתורה שלשה אנשים כהן לוי וישראל ומסתפקים בכך כדי שלא לבטל את העם ממלאכתו, אבל בראש חודש מעלים ארבעה קרואים כי זה לא נחשב ממש ל"יום המעשה". וגם מתפללים תפילת מוסף כמו בשבתות וחגים. בנוסף לכך, הרבה יהודים נוהגים לעשות סעודת ראש חודש, וכפי .( שהרבי הורה לעשות התוועדויות בכל ראש חודש (התוועדויות תש"נ ח"ג, ע' 382

בעברית אומר הרבי לחודש ישנם שני שמות, שם אחד ,Moon ע"ש Month באנגלית קוראים לחודש על שם הירח ע"ש הירח כמו בשפות אחרות, החודש נק' "ירח" וכמו שנא' על חודש תשרי "ירח האיתנים" (מלכים א, ח, ב) ועוד מקומות

אבל בעיקר אנו קוראים לו בשם "חודש" כמו שנא' "החודש הזה לכם ראש חדשים" (בא יב, ב), ולא "הירח הזה לכם ראש ירחים" מוכרחים לומר שזה שהתורה בחרה לחודש שם אחר בנוסף לשם הרגיל, זה בגלל שהיא רוצה לתת לנו בזה מסר מסוים, "חודש" בעברית הוא מלשון "חדש" שמסמל התחדשות, דהיינו כשמגיע ר"ח זה דבר חדש זה לא מה שהי' קודם, הלבנה הקודמת נעלמה וכעת מאירה לבנה חדשה.

הרבי מוסיף דבר מענין מאוד שזה מתבטא גם בחיי היום יום של היהודי, כל אחד שהתחתן מכיר את ה"כתובה", זהו מסמך שמגן על זכויות האשה, ישנו עוד מסמך שמוטב לא להכיר אותו וזהו "גט", בשני המסמכים אנו כמובן כותבים את התאריך העברי שבו נכתב ונחתם המסמך.

ההבדל הוא שבגט מציינים את התאריך במילים כך וכך ימים לירח פלוני, משא"כ בכתובה כותבים כך וכך ימים לחודש פלוני אומר הרבי שהסיבה היא כי בנישואין הולכים לעשות דבר חדש, להביא ילד לעולם, ולכן זה חודש, משא"כ בגט מחזירים את המצב לקדמותו ואין כאן חידוש כלל ולכן כותבים ירח.

"ישראל מונין ללבנה ודומין ללבנה" דהיינו שאנחנו צריכים להדמות ללבנה וכמו שהלבנה מתחדשת בכל חודש כך גם עם ישראל צריך להתחדש ולהתקדם לא מספיק לעשות את אותם מצוות שעשית בחודש שעבר אלא עליך להתקדם ולהוסיף מחול על הקודש (ראה שיחת ש"פ ויק"פ תשל"ב שיחות קודש ח"ב ע' ו).

וזה בדיוק מה שעם ישראל עשה אחרי השואה, האשה הזאת שנעזבה בגיל שבע ומגדירה את עצמה "ילדה של אף אחד", גדלה, עלתה לארץ הקודש והקימה משפחה עם ילדים נכדים ונינים, בנוסף לכך הקדישה את חיי' לחינוך ילדים בגיל הרך וקישרה אותם עם מסורת ישראל והיום בגיל שמונים ואחד היא מספרת את סיפורה זהו הביטוי הטוב ביותר של "חודש".