לקט סיפורים ומעשיות מהרה"ח ר' חיים אליהו ע״ה מישולובין
ר״ה מפאריטש מתחילה הי׳ חסיד של הרה״צ מרדכי טשערנאבילער, ואח״כ התקשר לאדמו״ר האמצעי, פעם א׳ ביקר ר׳ הלל אצל הרה״צ ר׳ מרדכי מטשערנאביל, וישאלו ר״מ למה עזבו ומה חסר היה לו כשהי׳ חסיד שלו? ענה ר׳ הלל ״אמשול ע״ז משל, שנים שהלכו במדבר אחד קטן וצעיר שאינו יודע כלל טבע המדבר, והשני הוא גדול ומבוגר פיקח ובקיא בעניני המדבר. כשהי׳ פוגשים איזה דבר המזיק, והקטן הי׳ רוצה לנגוע בו אז הי׳ הגדול מונעו מלגעת בו, אך לאידך כשמצאו אוצרות יקרי הערך, והקטן רצה לגעת בהם, גם אז הגדול מנעו ולא הניחו. נמצא בסיכומו של דבר שלא הוזק אך גם לא הרויח, אף שהי׳ הזדמנות כה נדירה וגדולה״.
(והנמשל לפי דעתי הוא שחסיד פולני הרבי שלו מגינו שלא יארע לו שום דבר רע אך לא מניחו לעסוק בעצמו בעבודת ה׳ ובזה גורם לו הפסד רב שהי׳ יכול לרכוש כה הרבה).
כששמע את המשל הנ״ל הרה״צ ר׳ מרדכי זיע״א הקפיד עליו וקללו בג׳ דברים:
א. שלא יוציא שנתו.
ב. שישכב וטבורו למעלה (ער זאל ליגן מיטן פופיק ארוף).
ג. שלא יהא לו הדרת פנים.
ר׳ הלל יצא משם כשהוא מפוחד מאוד, ונסע תיכף לאדמו״ר האמצעי. היה זה בחורף ונסע לא בעגלה על גלגלים, רק עם שליטעלע (מזחלת), ובדרך נתהפכה המזחלת ונתגלגל ר״ה בשלג.
כשבא לאדמוה״א וסיפר לו את דברי ר״מ ענה אדמוה״א, ״מה שאמר שלא תוציא שנתך אל תפחד תחי׳ ותוציא השנה, מה שאמר שתשכב מהופך וטבורך למעלה הלא נתהפכת בשלג ונתקיים הדבר כבר, ומה שאמר שלא תהי׳ לך הדרת פנים אפשר לחיות גם בלי הדרת פנים״.
וכך הי׳, שלר׳ הלל הי׳ זקן קטן ובלי הדרת פנים.
לשמע אזן עמ' ר
שמעתי מא"ז רמ"י נ"ע:
ר' הלל נ"ע איז דאך געווען ר' מאטעלע משערנאבעלער'ס א חסיד.
דערנאך איז ער אוועקגעפארן צו אדמו"ר האמצעי. איינמאל בעת נשיאות אדמו"ר צ"צ פארנדיק אין וועג האט הרה"צ ר' מרדכי ממשערנאבל באגעגנט ר' הלל"ן זאגט ער צו אים: הילקע, "וואס ביממו עפעס אוועק פון מיר? האט ער אים געענמפערט וואס ער האט אים געענמפערט.
זאגט ר' מאטעלע, "אז עס פאלט אראפ א בלעטעלע פון א בוים, איז א סימן אז אין דעם בוים איז א חסרון. דערנאך איז געווען א טיפערערע רייד, ביז הרה"צ ר' מאטעלע האמ געזאגט דו זאלסט ניט האבן קיין הדרת פנים, און ליגן מיטן פופיק ארויף.
איז ר' הלל גלייך אוועקגעלאפן צו דעם רבי"ן דעם צ"צ און האט אים דערציילט די מעשה. זאגט דער רבי מ'פארט אויף א פור און די פור קערט זיך איבער ליגט מען מיטן פופיק ארויף. אויף דער אנדער זאך האט דעם רבי'ן ניט געארט. איז טאקע ביי ר' הלל'ן נ"ע ניט געווען קיין שיינע הדרת פנים ד.ה. א בארד.