לא מזמן פנה אלי מישהו שאשתו נמצאת בחודשי הריונה עם ילדם הראשון, ושאל אותי האם מוטל עליו כבעל – על פי היהדות – לעשות משהו במשך חודשי העיבור. הוא כבר הולך לקורסים מקדימים של לידה, הוא סיפר לי, והוא כבר למד לנשום ביחד עם אשתו נשימות קצובות כפי הצורך, וכבר יוצאת לו הנשמה מכל זה...
המציאו כרית מיוחדת ששוקלת כמה פאונד'ס – הוא מוסיף לספר לי – שהגבר מלביש כדי שיוכל לחוש כיצד מרגישה אשתו כשהיא בחודש התשיעי להריונה, והכל נעשה, כמובן, כדי שהבעל יחווה את חווית ההריון והלידה. והוא פונה ושואל אותי מה יש ליהדות להציע לו. השבתי לו, שאינני יודע כמה הקורסים שהוא משתתף בהם יועילו לאשתו, מפני שבסופו של דבר היא זו צריכה ללדת ומרגישה את הכאבים, וסביר להניח שהנשימות של בעלה לא יסייעו לה ברגע הקריטי, ואולי רק יעצבנו אותה. אבל יש דבר שבודאי הוא אפקטיבי ויכול לסייע לה; הרבי כותב (אג"ק ח"ו עמ' קה) שבמשך כל חודשי ההריון לפני השינה יאמר הבעל את פרק כ' בספר תהלים שזהו פרק שאומרים בכל פעם שיהודי צריך ישועה מיוחדת. הפסוק השני בפרק מתחיל "יענך ה' ביום צרה" – הקב"ה עונה ליהודי בעת צרה, "ולכן בכל פעם שאדם יש לו אוהב או קרוב בעת צרה אף שהוא רחוק ממנו ולא יכול לעזור לו יאמר את התפלה הזאת".
בנוסף לכך, ישנה סגולה מיוחדת לחודש התשיעי שהבעל ישתדל לפתוח את ארון הקודש בימים שקוראים בתורה עד הלידה (אג"ק ח"ו עמ' כז), ומבואר בספר רפאל המלאך (עמ' 62) שישנם כאלו שמוסיפים תפלה מיוחדת לה' שכמו שהבעל פתח את ארון הקודש בלי קושי כלל, כן יפתח ה' את רחמה של האשה בלי קושי כלל ותלד זרעא חי' וקיימא.
השבוע קראתי (עלון קשר גליון 47) שבבית הכנסת מסוים – שבו נוהגים למכור את כל הכיבודים והעליות – שמע אחד המתפללים (שאשתו היתה בחודש התשיעי להריונה) שפתיחת הארון היא סגולה ללידה קלה וקנה את הכיבוד הזה בממון רב. ובאותו ביהכנ"ס, כמו במקומות רבים, ארון הקודש היה סגור באמצעות סורגי ברזל מפני הגנבים. כשבאו להוציא את ספר התורה פתחו את הוילון של הפרוכת ואז גילו לתדהמתם שאי אפשר להוציא את הס"ת היות שהארון נעול ואי אפשר להשיג את המפתח. החליטו אפוא לפתוח את הס"ת בתוך הארון, בין הסורגים, וקראו מתוכו! ונשאלה שאלה בבית המדרש: האם הקונה שהבטיח את הסכום עבור פתיחת הארון חייב לשלם לבית הכנסת או שהוא פטור מתשלום כי לפועל הוא לא פתח את הארון ולא הוציא את ספר התורה...
אני לכשעצמי לא מבין מה הבעיה; הרי זה קרה בחודש התשיעי להריונה, נמתין אפוא ללידה ונראה אם היתה לידה קלה – נדע שהסגולה עבדה ועליו לשלם את הסכום שהתחייב לביהכנ"ס בשביל פתיחת הארון. ואם הלידה היתה קשה נדע שהסגולה לא עבדה והוא פטור מתשלום! אבל דא עקא שנשים רבות מקבלות בשעת הלידה את זריקת האפידורל וא"כ הדרא קושיא לדוכתא, ושוב אי אפשר לדעת האם הסגולה עבדה או לא...
רוב הדעות הם שהיות שלפועל קראו בספר התורה, שזוהי כל המטרה של פתיחת הארון שבאמצעותה אפשר יהיה אפשר לקרוא בס"ת, ולפיכך חייב הקונה לשלם את התחייבותו.
•••
אנו עומדים בחודש ניסן והמדרש אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל, לכל דבר יש את ה'עונה' שלו, עונת הגאולה היא בחודש ניסן. ומבואר בחסידות (תו"א פ' שמות) שהגלות משולה לעיבור והגאולה ללידה,
העובר חי, ניזון וגדל בבטן אמו, וטוב לו שם בחלל החם של אמו, אבל לעומת הילוד הוא נמצא בעמדה נחותה לאין שיעור; עיניו אינן רואות, אוזניו אינן שומעות, חושי הטעם והריח אינם פועלים אצל העובר. רק לאחר הלידה כשהוא יוצא לאויר העולם הוא מתחיל לראות ולשמוע דברים, הוא מתחיל לחוש טעמים, אז הוא מתחיל לחיות באמת.
כך הוא הדבר בימי הגלות; יהודי לא רואה אלקות. כולם מתלוננים מדוע עכשיו לא רואים ניסים כמו ביציאת מצרים או לפחות כמו בזמן שבית המקדש היה קיים. הוא לא שומע את דבר ה' ולא יהיה שוב מעמד הר סיני, ואפילו אין שומעים את קולו המעורר של הנביא שאמר "כה אמר ה'", לא חשים ולא טועמים את הטעם הטוב שבתורה ובמצוות ועושים את הכל בעיקר מתוך קבלת עול, כמו עובר במעי אמו.
אבל כשמשיח יבוא אז תהיה הלידה. לפתע ייפקחו עינינו, לא נזדקק לאמונה בה', זה יהיה דבר ברור כמו משהו שרואים אותו וחשים אותו. הנוכחות של הקב"ה בעולם תהיה כה ברורה כמו דבר שממששים אותו בידיים. אז נגלה את הטעם הטוב במצוות, כמה כיף יהיה להניח תפילין, נהנה להדליק נרות כמו שהיום אנו נהנים מממתק טוב.
גם הייסורים שבגלות משולים להריון. בכלל כל הריון הוא אינו קל וככל שהזמן עובר ומתקרבים יותר ללידה כך גם הצער והכאבים מתעצמים וקשה לישון. על איזה צד שלא ישנים – נעשה לא נוח והצער הכי גדול הוא בשעת הלידה, חבלי לידה. כך גם בגלות, ככל שהיא מתארכת ומקרבים לשעת הלידה – צער הגלות מתעצם ומתחזק ולכן סובלים צרות. אבל ממש לפני הלידה אז באים חבלי משיח שאלו הצרות הגדולות ביותר. וכך גם נהוג להסביר את עובדת השואה האיומה שהיתה חבלי לידה של לידת הגאולה לפני בוא המשיח. ואחרי עיבור שנסחב אלפיים שנה באים כאלו ייסורי גלות, ואז באה הגאולה.
כדי להקל על הלידה אנו נוהגים, כאמור, לפתוח את ארון הקודש. עד"ז בחג הפסח יש מנהג בליל הסדר להכין כוס לאליהו הנביא שיבוא ויבשר את הגאולה. ומדוע דווקא בליל הסדר, משום שזהו הלילה המתאים ביותר לגאולה, זהו הלילה שבני ישראל נגאלו ממצרים וזהו הלילה שהכי ראוי לגאולה. אח"כ אנחנו פותחים את הדלת, הרעיון שעומד מאחורי זה הוא שאנחנו פה למטה פותחים את הדלת ומוכנים להכניס את הגאולה אל תוך ביתנו, כך הקב"ה יפתח את הדלת ותלד לעם ישראל גאולה שלימה (ראה לקו"ש ח"ד עמ' 1298).