אנו כעת בתחילת ימי ספירת העומר. ההלכה היא שצריך לספור בכל לילה, ואם שכחת לספור בלילה אתה יכול להמשיך לספור במשך היום שלאחריו בלא ברכה, ולאחר מכן להמשיך את הספירה בלילה עם ברכה. אבל אם פספסת לגמרי את הספירה של היום – יש להמשיך לספור ספירת העומר, אך ללא ברכה, אין לך את השלימות של החמישים יום.
לכן אנו מכריזים על פתיחת קלאב שיקרא בשם "עומר קלאב" – אלו שסופרים את ספירת העומר בכל יום יכולים להצטרף לקלאב, וכל אלו שיצליחו לספור חמישים יום בברכה, דהיינו שלא פספסו אף לא יום אחד, ניסע כולנו יחדיו לטיול, לפי שעה לא ידוע לאן ומתי, אבל דבר אחד בטוח – זה יהיה על חשבונכם.
•••
ימי ספירת העומר נחשבים בעם ישראל גם כימי אבלות. לא עורכים בהם חתונות ולא תספורת, אין מנגנים בכלי זמר וכו'. מהי הסיבה לאבלות הזאת? הגמרא מספרת (יבמות סב, ב) "אמרו שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה .. תנא כולן מתו מפסח ועד עצרת". הסיבה לאבלות היא אם-כן מיתתם של עשרים וארבע אלף תלמידיו של רבי עקיבא.
אבל לכאורה זהו לא מובן לגמרי: במה זכו תלמידי ר' עקיבא שעם ישראל יתאבל על מותם לדורי דורות במשך שבע שבועות תמימות. והלא יהודים רבים נהרגו במשך כל הדורות במרוצת השנים, ואין אפילו יום אחד של אבל לזכרם. מדוע דוקא על תלמידי ר' עקיבא מתאבלים שבעה שבועות. יתר על כן: אפילו על חורבן בית המקדש שזו היתה טרגדיה לאומית אנו מתאבלים בסך הכל שלושה שבועות, ואם-כן מדוע על תלמידי ר' עקיבא מתאבל כל עם ישראל לדורותיו במשך שבעה שבועות.
ובכלל מה היה חטאם ומה היה גרוע בהתנהגותם של תלמידי ר' עקיבא שנענשו בעונש חמור כל כך? אולי אפשר לפתור את התעלומה הזאת על פי סיפור הגמרא במסכת נדרים (מ, א): "מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר' עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חי'. אמר לו רבי החייתני, יצא ר' עקיבא ודרש כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים".
מסיפור זה אפשר להבין שהיחס של תלמידי ר' עקיבא אחד לשני היה קצת יותר חמור מאשר "לא נהגו כבוד זה בזה", הם לא דאגו אחד לשני, כאשר אחד מהם היה חולה חבריו לא הלכו לבקרו, היה זה למטה מכבודם להתעסק בענינים כאלה, עד שר' עקיבא בעצמו היה צריך ללכת לבקר את החולה ולטפל בו.
אבל עדיין צריך עיון.
ישנם היסטוריונים שרוצים להסביר שמיתתם של תלמידי ר' עקיבא כרוכה במלחמת בר כוכבא. ר' עקיבא חי בתקופה שלאחר בית שני. לאחר חורבנו, עם ישראל תיכנן לבנות מיד בית מקדש נוסף, כשם ששבעים שנה לאחר חורבן בית ראשון נבנה הבית השני, כך גם לאחר בית שני ביקשו עם ישראל להקים ולבנות בית מקדש שלישי.
היה זה חמישים שנה לאחר חורבן בית שני. קם גיבור בשם שמעון בר כוכבא והוא פתח במרד נגד הרומאים שהחריבו את בית המקדש ולא התירו לבנות אחר תחתיו. בהתחלה בר כוכבא נחל הצלחה מרובה ור' עקיבא עצמו היה מנושאי כליו ואמר עליו שהוא מלך המשיח (רמב"ם מלכים י"א, ג), וא"כ ר' עקיבא היה הראשון שתמך במלחמה שלו. הרי מובן שתלמידיו הרבים של ר"ע מיד התגייסו לצבא בר כוכבא ונהרגו במלחמה. לבסוף בר כוכבא הפך את עורו ודיבר נגד ה' ר"ל, וחכמי ישראל הורידו את תמיכתם בו ובמלחמתו. בסופו של דבר בר כוכבא נהרג ועם ישראל נחל תבוסה במלחמה.
זהו אמנם הסבר נאה, אבל אין כל הוכחה תלמודית או היסטורית שתומכת ומעידה על הקשר שבין מיתתם של התלמידים לבין המאבק שניהל ר' עקיבא נגד הרומאים.
אולם ישנו מקור קדום ובר-סמכא המעיד על הקשר שבין מותם של התלמידים לבין המאבק שר"ע ניהל נגד הרומאים.
בתקופה ההיא אסרה מלכות רומי את לימוד התורה וכל מי שנתפס מלמד תורה נהרג. ומפורסם המעשה בפפוס בן יהודה שהיה מלשין לרומאים על אלו שמלמדים תורה והוא פעם שאל את ר' עקיבא: כיצד הנך מסכן את עצמך ללמד תורה בשעה שאתה יודע בבירור שכאשר תיתפס יהרגו אותך? השיב לו ר' עקיבא: אם אתפס או לא – הרי זה ספק, אבל ללא התורה חיי אינם חיים! ואכן ר' עקיבא נתפס כשהוא מלמד תורה בפרהסיא וברבים והוצא להורג, והוא נמנה עם עשרה הרוגי מלכות הידועים והמפורסמים.
מובא בקשר לזה באגרת של רב שרירא גאון שהיה מגאוני בבל שחי לפני יותר מאלף שנה: "ומסר ר' עקיבא עצמו להריגה .. ונהרג ר' חנניא בן תרדיון ונתמעטה החכמה אחריהם והעמיד ר' עקיבא תלמידים הרבה והוה שמדא על התלמידים של ר"ע .. דאמור רבנן שנים עשר אלף תלמידים היו לו לר"ע וכולם מתו מפסח ועד עצרת".
מדבריו נמצאנו למדים שהם לא מתו במגפה אלא הלכו בדרכו של רבם ר' עקיבא, ולאחר שראו שהוא מסר את נפשו כדי ללמד תורה ומחמת זה נהרג – הלכו גם הם אפוא בדרכי מורם ורבם ומסרו את נפשם כדי ללמוד וללמד תורה עד שהוצאו להורג ע"י הרומאים.
כמו שהמדרש מספר על תקופה זו: במכילתא דרבי ישמעאל בפרשת יתרו על הפסוק "לאוהבי ולשומרי מצוותי" – מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני ישראל מה לך יוצא לישרף? על שקראתי בתורה!
חסידי חב"ד ברוסיה הסובייטית הלכו על מסירות נפש בעקבות הרבי הקודם ורבים מהם הומתו ונהרגו במיתות שונות ומשונות במרתפי הקג"ב בגלל שלימדו תורה במחתרת והכניסו ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו וכו'. זה מה שאירע עם תלמידי רבי עקיבא שהלכו אחרי הרבי שלהם באש ובמים ולפיכך גם הם נהרגו בעקבותיו.
- עוד על מסירות הנפש של החסידים ברוסיה: מסירות נפש (חסידים ברוסיה). ואולי יש לומר, שזהו הטעם שעם ישראל מתאבל על מותם במשך שבעה שבועות בכל שנה, הואיל והם אלו שמסרו את נפשם על הפצת התורה והחזקת היהדות, ואף נהרגו בשביל עבודתם זו, עם ישראל זוכר להם אפוא את חסדם זה ומתאבל על מותם.
בדורנו אנו, שזכינו שאין שום מקום בעולם שבו מפריעים ליהודים ללמוד תורה ולקיים מצוות – ודאי שצריכים לנהוג כרבי עקיבא וכתלמידיו ולמסור את זמנינו ורצוננו ללימוד תורה וכן לחלוק את התורה שכבר למדנו עם יהודים אחרים.
- עוד על תלמידי רבי עקיבא: תלמידי רבי עקיבא