הגמרא במסכת בבא בתרא (י) מספרת על ויכוח שהתקיים בין רבי עקיבא לבין טורנוסרופוס הרשע (מפקד רומי שהתאכזר כנגד עם ישראל בימי שלטון אנדריינוס) על העובדה שעם ישראל נותן צדקה ודואג לפרנסתם של העניים.
טורנוסרופוס טען כנגד רבי עקיבא: היות והקב"ה ברא אותם כעניים, הרי שכך רצונו שהם יישארו, ומי שדואג למחייתם - הוא פועל כנגד רצונו של הקב"ה והוא ייענש על כך.
טען רבי עקיבא כנגדו ואמר, שהעובדה שישנם עניים, הינה אך ורק כדי שאנו נדאג להם ונפרנס אותם, וכתוצאה כך גם נזכה בשכר על קיום מצוות הצדקה.
משל לו טורנפוסרופס לרבי עקיבא משל, ממלך שכעס על עבדו וחבש אותו בבית הסוהר וציווה שלא יאכילו אותו ולא ישקו אותו, הלך אחד והאכילו והשקהו. כששמע זאת המלך - וכי הוא לא כועס עליו?
העניים הם העבד של המשל, והעובדה שאין להם מה לאכול, הרי זה בציוויו וברצונו של המלך, הקב"ה, והעובר על רצונו של המלך ומאכיל את העבד-העני - הרי לבטח המלך יכעס עליו.
השיב לו רבי עקיבא במשל זהה: משל למלך שכעס על בנו וחבש אותו בבית הסוהר וציווה שלא יאכילו אותו ולא ישקו אותו, והלך אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך על כך - האם הוא לא ישלח לו מתנה כתודה על כך?
כך אנו, סיים רבי עקיבא את המשל, עם ישראל נקראים בשם בנים של הקב"ה, "בנים אתם לה' אלוקיכם", גם כשאנו חוטאים כלפי הקב"ה, אנחנו נשארים "בנים" שלו, והמפרנס את בנו של המלך - גם אם המלך ציווה לבל יאכילו אותו, המלך מרוצה ושמח מכך.