אדמו"ר הזקן ומלחמת נפוליון (חסידי)

אדמו"ר הזקן ומלחמת נפוליון

בשנת תקע"ב פרצה מלחמה בין המצביא נפוליון והצבא הצרפתי לבין הצאר אלכסנדר והצבא הרוסי. תלמידי המגיד ממזריטש נחלקו בשאלה בעד מי יש לצדד במלחמה, ועבור נצחונו של מי צריך לסייע בתפילה. בניצחון המלחמה היה תלוי מצבו העתידי של עם ישראל, משום ששם התרכז רוב רובו של העם. גורל המלחמה היה עתיד לקבוע תחת איזה שלטון יהיו נתונים היהודים באזור וכיצד יתנהלו חיי האומה.

חלק מתלמידי המגיד טענו כי תחת ממשלתו של נפוליון יהיה מצבם הגשמי ש טוב יותר, ולפיכך יש להשתדל ולעזור לניצחונו של נפוליון. כנגדם עמדה קבוצת תלמידים, ובראשם אדמו"ר הזקן, שסברו כי יש להשתדל דווקא לניצחונו של אלכסנדר וצבא רוסיה, מכיוון שתחת ממשלתו יהיה מצבם הרוחני ש טוב יותר. הוא לחם בכל תוקף נגד ניצחונו של נפוליון, משום שהוא חזה כי תחת שלטונו יוטב מצבם הגשמי של היהודים, ודווקא בשל כך יורע מאד מצבם הרוחני.

•

נפוליון נחל עוד ועוד ניצחונות בשדה הקרב מול צבא הצאר. אדמו"ר הזקן סבל צער רב וייסורים מניצחונותיו של נפוליון, עד שנאלץ לברוח מפני חייליו ולטלטל את עצמו בנסיעה מפרכת. בערב שבת קודש מברכים חודש אלול, עזב אדמו"ר הזקן את ביתו יחד עם בני משפחתו וקבוצה של חסידים, והשיירה יצאה את העיר. טרם שיצא את העיר אמר הרבי: "ירחם ה' יתברך ונבוא אל גבול פלך פולטובה קודם ראש השנה".

לפני שעזב את הבית ציווה אדמו"ר הזקן שלא להשאיר בבית מאומה מכלי תשמישו, וכן הורה לבני הבית שייקחו איתם גם את עמוד התפילה שלו, לקלף את הטיח מהקיר הסמוך למקום תפילתו ואף לעקור חלק מהרצפות עליהם היה עומד בתפילה. מיד לאחר שיצאה השיירה מהעיירה, על פי ציווי הרבי, הציתו אש בבית, שכילתה את כל מה שנותר.

מטעם המלוכה נשלחו מספר חיילים לשמור וללוות את השיירה. באמצע הדרך ציווה אדמו"ר הזקן לבקש מהחיילים המלווים לחזור במהירות לבית ולבדוק היטב שמא נשאר בבית חפץ כלשהו השייך לו. בפינה כלשהי בבית נמצאו נעלי בית בלויים בהם השתמש הרבי. גם את נעלי הבית הועלו באש.

הרבי לא רצה להניח לנפוליון, שהיה גם בעל יכולות כישוף, אפשרות לאחוז בחפציו ולהשתמש בהם לרעה.  

•

כעבור זמן לא רב הגיע נפוליון עם חייליו, רכובים על סוסים דוהרים, לעיירה שאותה עזב הרבי. ראשית לכל ציווה נפוליון את חייליו למצוא חפץ כלשהו מחפציו של אדמו"ר הזקן. משלא מצאו דבר, הוציאו החיילים כרוז ליושבי העיירה הקורא לתושבים למסור כל חפץ שהוא של אדמו"ר הזקן ותמורתו הוענק למוסר סכום כסף גדול. הכרוז הוסיף והכריז כי מי שינסה להתחכם ולהערים על כוחותיו של נופליון ולנסות למסור חפץ שלא היה שייך לרבי על מנת לזכות בפרס הכספי, יידון למוות.  

בינתיים נודע לחיילים כי בביתו של יהודי אחד ישנה חבית ששימשה בביתו של אדמו"ר הזקן. מיהרו לשם שליחיו של נפוליון, אך כשבאו לבית גילו שבעלת הבית השתמשה בחבית העץ כדי להסיק את התנור, ואין לה כל זכר.

•

ר' נחום¹, בנו של אדמו"ר האמצעי ונכדו של אדמו"ר הזקן, ישב בעגלה הראשונה בשיירה, עגלת חיילי הצבא. עגלת אדמו"ר הזקן היתה השלישית. בכל פעם שהשיירה הייתה מגיעה לפרשת דרכים, היה הרבי יורד מהעגלה, נשען על מקלו בריכוז ומורה את כיוון הנסיעה.

בפרשת דרכים אחת טעה ר' נחום, ובמקום לנסוע לכיוון עליו הורה הרבי, הוא הוביל את השיירה לדרך אחרת. באותה שעה אדמו"ר הזקן היה שקוע במחשבות, ולפתע התעורר משרעפיו ושאל: "היכן אנחנו? לאן אנו נוסעים?". משהבין כי נעשתה טעות, אמר אדמו"ר הזקן: "אושר הוא כשהנכד הולך בדרך הסבא, אך כשהסבא מוכרח ללכת בדרך שנכדו מוביל...".

מאחור נשמעו קולות ירי מתותחי האויב, והיה זה בלתי אפשרי לשוב ולתקן את הטעות. הורה, אפוא, אדמו"ר הזקן לשיירה להמשיך בדרך זו. אחרי כן התברר כי בעקבות הטעות לא תצליח השיירה להגיע לפני ראש השנה לגבול פולטובה, כפי שרצה הרבי. הטעות גרמה לטלטולים רבים, לצער ועגמת נפש רבה, ובסופו של דבר היא שהביאה את השיירה לכפר פיענע, שם הסתלק אדמו"ר הזקן לבית עולמו בכ"ד בטבת שנת תקע"ג.

•

הקרבות השתוללו עוד שבועות. ראש השנה של שנת תקע"ג קרב ובא. הכול ידעו כי בראש השנה תיפול ההכרעה – מי ינצח במלחמה. הלא בראש השנה נקבע גורלן של המדינות כולן, "על המדינו בו ייאמר...".

אדמו"ר הזקן מחד, והצדיקים שצידדו בהצלחת נפוליון מאידך, התכוננו היטב לקראת התפילות של ראש השנה. הם ידעו כי ההכרעה תיפול בשעת תקיעת השופר. להיותם צדיקים קדושי עליון המכירים ויודעים את כל הכוונות והסודות העליונים שבתקיעת השופר, הם ידעו כי מי שיצליח באמצעות עבודתו הרוחנית בתקיעת השופר שלו לפעול בשמים שיסכימו לדעתו, הוא שיביא בפועל לניצחון המלחמה לטובת הצד שבו תמך.

רבי שלמה מקרלין², מגדולי תלמידי המגיד, היה מהמקווים ומתפללים לניצחונו של נפוליון. ביום ראש השנה הוא הזדרז להתפלל בשעה מוקדמת ביותר, כדי לתקוע בשופר בהקדם האפשרי, או אז יוכל הוא לפעול בעולמות העליונים להצלחת נפוליון. אולם, לא הועילו לו כל מאמציו. כשהגיע לתקיעת שופר, נענה ואמר: "איי, ה"ליטאי" (כך כונה אדמו"ר הזקן בקרב תלמידי המגיד, על שם מוצאו) כבר הקדים אותי...".

כיצד הצליח אדמו"ר הזקן להקדים אותו? מיד כשהאיר הבוקר ציווה הרבי את בנו, אדמו"ר האמצעי, ומספר חסידים להתלוות אליו לטבילה במקוה. אחרי הטבילה, שינה אדמו"ר הזקן מהסדר הרגיל, ובמקום לתקוע בשופר לאחרי תפילת שחרית, הקדים לתקוע בשופר עוד קודם התפילה!...

באותה שנה נחל נפוליון תבוסה במלחמה נגד הרוסים.

ספר השיחות, תרצ"א, עמ' 170. רשימות היומן, עמ' קעה. אגרות קודש, חלק טו, עמ' תנ. תורת מנחם, חלק כב, עמ' 154. התוועדויות, תשד"מ, חלק א, עמ' 307

Footnotes

1. נודע כבעל מזג טוב. חסידים רבים היו מגיעים לשמוע מאמרי חסידות ממנו וללמוד ממנו מידות טובות. זכה לאריכות ימים. ↩

2. במכתב מעיר הרבי כי רבי שלמה נהרג על קידוש ה' שנים רבות לפני אותה מלחמה ולפיכך לא ייתכן שהוא זה שעליו מסופר, ומעלה אפשרות כי מדובר במגיד מקוז'ניץ, שהיה גם הוא מגדולי תלמידי המגיד והתנגד לדעתו של אדמו"ר הזקן. ↩