מספרים על שמואל תמיר, שהיה שר המשפטים במדינה בשנות ה-70. בשנת 1978 ניסו לחוקק חוק נגד הפלות, אבל שר המשפטים התנגד בכל כוחו לחוק. הוא תמך בנתינת חופש בחירה מקסימלי לאשה בנושא ההפלות. משלחת של רבנים הגיעה לבקר את שר המשפטים, כדי לשכנע אותו להסיר את התנגדותו. בין הרבנים היה גם הרב רפאל לוין, בנו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין. אמר רפאל לשר המשפטים "ברצוני לספר לך סיפור ששמעתי מאבי". הנה הסיפור: בעיר רמת גן גר זוג צעיר, שהיה נשוי תקופה קצרה. והנה קרתה "תקלה" – האשה נכנסה להריון. זה לא היה חלק מהתוכניות של בני הזוג באותה תקופה, מה גם שהם היו בקושי כלכלי גדול. החליטה האשה שאין ברירה אלא לעשות הפלה. כאשר ההורים שלה שמעו, ניגשו אל ביתו של רבי אריה לוין, והתחננו בפניו שיפעיל את השפעתו על בתם שלא תעשה הפלה. הרב לוין גר בירושלים, ואילו אותה אשה גרה ברמת גן. ובאותם ימים, הדרך מירושלים לרמת גן לקחה זמן רב. אבל כאשר מדובר על הבאת ילד לעולם, לא חוסכים במאמצים. רבי אריה לוין טרח ונסע מירושלים לרמת גן, הגיע אל בית האשה, דפק בדלת ונכנס לבית מבלי לדבר. לא תמיד מילים יכולות לעזור, בפרט כאשר על הפרק החלטה כה חשובה. במקום זאת רבי אריה לוין התחיל לבכות, הוא בכה בכי חסר מעצורים. כאבו של הילד נגע לליבו, ולא יכל לעצור את הכאב. בשלב מסוים, האשה חשה את הכאב, וקלטה איזה מעשה נורא היא עומדת לעשות – לגדוע חיים של ילד. הילד הזה יכול לחיות, לגדול ולהתפתח, וכל החיים לפניו. אבל עכשיו, רוצים לעשות הפלה ולעצור את החיים הללו. אמרה האשה לרב: אני נשבעת לך שלא אעשה הפלה. ואכן, היא עמדה בדיבורה. ברוך ה' הילד נולד, ובברית המילה העניקו לו הוריו את השם – "שמואל". סיים הרב רפאל לוין את סיפורו ופנה אל שר המשפטים: האם אתה יודע מיהו אותו שמואל? שר המשפטים היה נבוך, והרב לוין המשיך: שמואל הזה הוא אתה, שמואל תמיר. שמואל תמיר לא האמין למשמע אוזניו. הוא צלצל אל אמו, ובירר האם הסיפור נכון. האמא התחילה לבכות, ואישרה את דבר המעשה. היא הסבירה שהיה להם קושי כלכלי גדול, ולכן חשבו על הפלה. אבל ברוך ה', היא שמחה שלא עשתה זאת. או אז, החליט שמואל תמיר שהוא תומך בחוק למניעת הפלות. אם ננתח את הסיפור, מה גרם לשמואל תמיר לשנות את דעתו? אפשר לומר שהוא פשוט התרגש, וזה גם נגע לו באופן אישי. אבל יש כאן משהו עמוק יותר – עד עכשיו, הוא התייחס להפלות כאל משהו שאמור לעזור להורים להתמודד עם הבעיות שלהם. ולפתע קלט שמאחורי כל הפלה יש חיים. הנה, הוא בעצמו, אם היו עושים לו הפלה – כל חייו היו נמנעים, ולא היה כיום שר המשפטים. ברגע שקלט שמדובר בחיים, שינה את דעתו. אז תזכרו: ילדים זה חיים! זה גם החיים של ההורים, ושווה לתת הכול למען הילדים; ויותר מכך, זה החיים של הילדים עצמם. זו זכות עצומה להביא חיים נוספים לעולם.