ר' גבריאל נושא חן
אחד מחסידיו הראשונים של אדמו"ר הזקן, עוד מהתקופה בה קיבל על עצמו את משרת ה"מגיד" בליאזנא, היה החסיד ר' גבריאל. אף על פי שהיה בן למשפחה מיוחסת ואמידה ממתנגדי החסידות, וחרף הרדיפות שסבל מהם עקב הצטרפותו ל"כת" החסידים, הוא דבק באדמו"ר הזקן והיה לאחד מהמקושרים אליו בכל נימי נפשו. בני משפחתו ניסו בכל דרך לרושש אותו מנכסיו ולרדת לחייו.
בכל פעם שהיה אדמו"ר הזקן מגייס כספים לצדקה, עבור עניי ארץ ישראל, פדיון שבויים, גמילות חסדים ועוד, היה ר' גבריאל ראש וראשון להשתתף במגביות בסכומים נכבדים מאד. הוא מעולם לא סיפר לרבי כי מצבו הכספי הולך ונהיה דחוק יותר ויותר וההפסדים שנגרמים לו בחנותו.
דאגה נוספת העיבה על מנוחת הנפש של ר' גבריאל ורעייתו. הם היו נשואים זה כבר קרוב לעשרים וחמש שנים ועדיין לא זכו בפרי בטן. גם בעניין זה לא התאונן ר' גבריאל החסיד בפני רבו מעולם. אשתו הפצירה בו מספר פעמים לבקש את ברכת הצדיק לזרעא חייא וקיימא, אך הוא בשלו. "חלילה לי להטריד את כבוד קדושת הרבי בעסקי חומרי וצרכים גשמיים", היה אומר.
הישועה באה ממקור לא צפוי. קרה מה שקרה ור' גבריאל בורך בברכה משולשת – בבני, חיי ומזוני. וכך היה סיפור המעשה: פעם אחת הודיע אדמו"ר הזקן לתלמידיו על מצוה גדולה שהזדמנה לידו, מצות פדיון שבויים. הוא ביקש מר' גבריאל להשתתף במצוה, וכדרכו בקודש הוא אף קבע והודיע לו מהו סכום הכסף שאותו הוא מצפה לקבל ממנו.
כששב ר' גבריאל לביתו, הבחינה אשתו כי עננה של דאגה אופפת אותו והוא אינו בשמחה כדרכו תמיד. היא חקרה לפשר הדבר, והוא גילה לה על סכום הכסף הנקוב שביקש ממנו הרבי כהשתתפות במצות הצדקה, ושיתף אותה בצערו – לאחרונה הוא התרושש עד כדי כך שאין בידו את הסכום שהרבי ביקש.
אשתו הצדקנית ניחמה אותו והרגיעה את נפשו. "הלא אמרת לי כמה פעמים כי הרבי תמיד אומר בדרשותיו שצריכים להאמין ולבטוח בה', ולהיות תמיד בשמחה. מדוע זה תצטער כל כך? בודאי יעזור ה' יתברך ונוכל לתת לרבי את הסכום הדרוש!".
יצאה האישה בזריזות מהבית, ובאמתחתה צרורים התכשיטים והמרגליות שהיו לה. היא מכרה את התכשיטים, ואת הכסף שקיבלה בתמורה הביאה לבעלה. "הנה, רואה אתה? כבר יש לנו את הסכום הדרוש. סע מיד לליאזנא ומסור את הכסף לרבי".
בתחילה לא מיהר ר' גבריאל לליאזנא כדי למסור את הכסף. "הרי הרבי נוהג לשלוח שליח מיוחד כדי לאסוף את הכספים עבור מטרות הצדקה. בטח בימים הקרובים יגיע לביתנו שליח מטעמו. מדוע יש למהר?".
אולם, חלפו מספר ימים, ונודע לו על הלשנה חדשה שהלשינו עליו בני משפחתו, וכי עתידים לקנוס אותו בסכום כספי גבוה. בתוך כך, המצב הכספי בבית נהיה קשה עוד יותר. הוא החל לחשוש שאם ייוותר צרור הכסף בבית, הוא לא יעמוד בניסיון והוא עלול להשתמש בכסף לצרכיו הפרטיים הדחופים. נטל ר' גבריאל את צרור הכסף ויצא מיד לליאזנא.
בבואו לליאזנא, מיהר להיכנס אל אדמו"ר הזקן ללא שהיות. הוא הניח את צרור הכסף על השולחן. הרבי תמה על כך שר' גבריאל חרג ממנהגו והזדרז לבוא עם הכסף, ור' גבריאל סיפר לו על מצבו הדחוק, ועל החשש שלו שמא כשיבוא השליח כבר לא יהיו בידו המעות הדרושים למצוה.
"פתח את צרור הכסף וספור את הסכום המדויק שיש בו", ציווה עליו אדמו"ר הזקן.
כשפתח ר' גבריאל את הצרור, ניגלו לעיניו המטבעות, נוצצים באור מיוחד. המטבעות היו כה מבריקים עד שנראה היה כאילו יצאו זה עתה מבית היציקה. ר' גבריאל התפלא על כך בליבו.
הרבי נשען על זרועות ידו, שוקע במחשבות. לאחר זמן התעורר ממחשבותיו, ואמר: "בתרומת המשכן היו תרומות של מתכות יקרות - זהב, כסף ונחושת. אך לא היה דבר מבריק זולת המראות הצובאות, המראות שאותן תרמו הנשים במסירות נפש ובשמחה לתרומת המשכן, ומהן נוצקו הכיור וכנו. הכיור וכנו מתואר בפסוק אחרון מכל כלי המשכן, אך תשמישו, רחיצת ידי ורגלי הכהנים, הוא בראש כל עבודות המשכן...".
אחר כך פנה אל ר' גבריאל ואמר: "עתה, אמור נא לי, מהיכן באו אליך מטבעות אלה?".
נאלץ ר' גבריאל לפרט באזני הרבי את מצבו. "זה כבר עשר שנים שאבי ואחיי וכל בני משפחתי רודפים אותי ברדיפות שונות ומשונות, עד שהרסו את מצבי כליל. למרות כל זאת, אני לא שת ליבי אליהם וממשיך לדבוק ברבי ובדרכי החסידות.
"כשאמד הרבי את מצבי והטיל עליי נתינה של סכום כה גדול עבור המצוה החשובה, הצטערתי מאד על שאין תחת ידי את הסכום הנקוב. אשתי, חנה רבקה בת ביילא, הלכה ומכרה חלק מתכשיטיה ואת המרגליות שהיו לה, וזאת ללא ידיעתי, והביאה לי את צרור הכסף הזה. היא אף לחצה עליי לגשת מיד ולמסור את כל הסכום לרבי".
שמע אדמו"ר הזקן את כל פרשת הדברים, שקע בדבקות למשך זמן מה, ואז הרים את ראשו ובירך את ר' גבריאל ואשתו. "יתן ה' לך ולאשתך בנים ובנות ואריכות ימים, תראו דורות ודורי דורות, יתן ה' ויחזור ויתן לך הצלחה בכל אשר תפנה, עושר ונשיאת חן בעיני כל רואיך. סגור את חנותך, וסחור באבנים טובות ומרגליות".
ר' גבריאל לא ידע את נפשו מרוב שמחה וגיל. הוא מיהר לביתו, שמח וטוב לב, וסיפר לאשתו על הבשורות שקיבל מהרבי.
"אולי יודעת את מדוע היו המטבעות כה מבריקות?", שאל ר' גבריאל את אשתו.
"לפני שהכנסתי את המטבעות לצרור", השיבה האישה הצדקנית, "ניקיתי ושפשפתי את המטבעות בחול, עד שחזר להם ק והם התנוצצו ככוכבים בשמים. קיוויתי שבזכות זה ירחם עלינו ה' יתברך, ויברך אותנו הרבי שגם מזלנו יתחיל להתנוצץ ולזרוח...".
ברכותיו של הרבי התחילו להתגשם באופן מיידי. ר' גבריאל סגר את חנותו, התחיל לסחור באבנים טובות, וה' הצליח את דרכו. הוא מצא חן בעיני האצילים בעלי האחוזות, ומיום ליום הצטרפו למעגל הקונים שלו עשירים ורוזנים נוספים. כעבור שנה בדיוק ילדה לו אשתו את בנם הבכור, חיים.
עברו שלוש שנים, החסיד ר' גבריאל עשה חיל בעסקיו עד שהפך לעשיר גדול. בכל אשר הוא פונה, ה' מצליח בידו. הוא היה נושא חן וחסד בעיני כל רואיו, עד שכינוהו הכול "ר' גבריאל נושא חן". במשך ארבעים שנה עסק במסחר, ובניו ובנותיו נישאו למשפחות חשובות בשקלוב. לעת זקנותו העביר את כל עסקיו לידי בניו וחתניו, ואילו הוא ישב על התורה ועל העבודה. ביתו היה פתוח לרווחה לכול.
רבים היו נעזרים בקשריו עם שרי המלוכה. כשבעקבות הלשנה חמורה הובא אדמו"ר האמצעי לחקירה בויטבסק, הצליח ר' גבריאל לפעול באמצעות קשריו עם נציב העיר שלא יושיבו את הרבי בבית הכלא, אלא בבית פרטי תחת משמר.
הוא ורעייתו האריכו ימים. ר' גבריאל נפטר כשהוא בן מאה ועשר שנים, ורעייתו נפטרה שנתיים אחריו.
•
במכתבו לארגון "נשי ובנות חב"ד" מספר הרבי את הסיפור, ומפיק ממנו הוראה בדרך עבודת ה'. כשנותנים צדקה במסירות נפש ובשמחה, יש לנתינה שכזו ערך שונה לחלוטין! המטבעות זוהרות ומוארות באור אחר, אור שמאיר את חייו של הנותן בעולם הזה ובעולם הבא. הדבר נכון גם כאשר מדובר על נתינת צדקה רוחנית. כשעוסקים בהפצת תורה ומצוות, ומאירים את העשייה באור וחיות של חסידות, במסירות נפש ובשמחה, הרי שהפעולות עצמן מאירות יותר, ונעשות באופן מוצלח יותר, ומביאות להשפעה ולתוצאות מזהירות.
ליקוטי שיחות, חלק ד, עמ' 1300. אגרות קודש, חלק כב, עמ' תמד. סיפורי חסידים, עמ' 250