הרבי קורא תהלים עם הילדים
בכפר קטן סמוך לליובאוויטש שכן בית מלון. בעליו של המלון היה יהודי. כשהיה הרבי המהר"ש נוסע במרכבתו לטייל מחוץ לליובאוויטש, היה עובר תמיד בסמיכות למלון, אך מעולם לא עצר שם.
פעם אחת נסע הרבי לטיולו הקבוע, וכשחלפה מרכבתו ליד המלון ציווה על העגלון לעצור, ירד מהמרכבה ונכנס לבית. בבית לא היה איש מלבד שני ילדים קטנים, בניו של בעל המלון.
ניגש הרבי אל הילדים ושאלם: "היכן אבא ואמא?". "הלכו לעסקיהם. מן הסתם יחזרו בקרוב", השיבו הילדים.
"והיכן הוא המלמד שלכם?", המשיך הרבי לשאול. "המלמד שלנו נסע זה מכבר לביתו, שהרי עכשיו תקופת "בין הזמנים"".
"ומה אתם לומדים?", שאל הרבי. "אני לומד חומש", השיב הבן הגדול. "ואני", אמר האח הקטן, "יודע כבר לקרוא פרקי תהלים".
"רצוני לבחון אתכם", אמר הרבי. "הגישו נא לי ספר תהלים".
הילדים הביאו את ספר התהלים, הרבי פתח את הספר וציווה לילדים לקרוא בו. קראו הילדים פרקי תהלים, ואף הוא, הרבי, קורא עימם מילה במילה.
בינתיים שבה עקרת הבית, אם הילדים, לביתה. כשקרבה אל הבית, ראתה שמרכבתו של הרבי המהר"ש עומדת בחוץ. היא התפלאה מאד. נכנסה הביתה דרך המטבח, ושמעה את קולם של הרבי והילדים אומרים במקהלה פרקי תהלים. היא המתינה במטבח והאזינה לקולות הערבים של הרבי וילדיה. קולו של הרבי היה נוגה ועצוב, מושך את הלב. מבלי משים פרצו דמעות מעיניה.
כשסיימו לקרוא, סגר הרבי את ספר התהלים ופנה לצאת מן הבית. כשהגיע אל הפתח, עמד שם זמן מה, שקוע במחשבותיו, ולפתע חזר שוב אל הילדים ואמר: "בואו ילדים! הבה ונקרא עוד כמה פרקי תהלים". שוב פתחו את ספר התהלים, ושוב קראו יחדיו כמה פרקים. אחר בירך אותם הרבי והלך לדרכו.
בעלת הבית התרגשה מאד מהמאורע. היא ישבה בקוצר רוח והמתינה לבוא בעלה מדרכו כדי לספר לו את שאירע. אולם בעלה התמהמה. כבר מאוחר והוא טרם שב.
הדאגה החלה למלא את לב האישה. מדוע בעלה אינו חוזר הביתה? בבוקר אמר לה שהולך הוא לכפר הסמוך כדי לגבות חובות מכמה איכרים, וישוב הביתה בשעות הצהריים. וכעת, השמש כבר נוטה לשקוע והוא עדיין איננו...
חלפו שעות נוספות. חשיכה עבותה שוררת בחוץ, ואביהם של הילדים טרם חזר הביתה.
בחצות הלילה שמעו פתאום דפיקות על דלתם. האישה רצה בבהלה אל הדלת, וראתה את בעלה מתמוטט על הסף ושוקע בעילפון. כשהכרתו שבה אליו, סיפר להם את שקרה.
•
נכנסתי לביתו של אחד מבעלי החובות שלי שבכפר, והלה הזמין אותי לגורן שבחצר האחורית, שם מונחת התבואה החדשה שקצר משדהו. "אתן לך מן התבואה החדשה בשווי המתאים לסכום החוב", אמר האיכר הגוי. משבאנו לגורן, סגר האיכר את הדלת מבפנים, וסיפר לי על תכניתו – לרצוח אותי נפש. תחילה חשבתי שהאיכר מתלוצץ, הלא אנו מכירים זה את זה זמן רב, אך מיד נוכחתי לדעת שהאיכר אכן גמר אומר להרוג אותו והוא רציני בכוונותיו. נפלתי לרגלי הגוי האכזר והתחלתי להתחנן על נפשי, ללא הועיל.
התהלך האיכר בגורן, מחפש את הגרזן שלו כדי לבצע בי את זממו, אך לא מצאו. נזכר האיכר שהגרזן מצוי בביתו. לפני שהלך לביתו להביא את כלי המשחית, קשר את ידיי ורגליי במוסרות העגלה שנמצאו שם, מחשש שמא אצליח להימלט על נפשי. כשיצא, סגר את הדלת מבחוץ ביתד פשוטה, ולא הקפיד לנעול את הדלת.
בינתיים נכנסה אשתו של האיכר אל הגורן, ולתדהמתה ראתה אותי כפות בחבלים. סיפרתי לה את שקרה, והתחלתי להתחנן לפניה לעזרה. "התירי נא את החבלים והצילי את נפשי".
"בעלי הוא גזלן נורא", השיבה האישה בפחד. "אם יחשוד שאני הוצאתיך לחופשי – יהרוג אותי".
ניסיתי בכל דרך לשכנע אותה. "הוציאי אותי מהגורן, ומיד חיזרי אל השדה והמשיכי במלאכתך. כשתראי את בעלך חוזר מהבית אל הגורן, בואי לקראתו מן השדה והעמידי פנים כאילו עבדת בשדה כל הזמן. כשיראה בעלך כי את באה מקצה השדה וצועדת אל הגורן, הוא לא יחשוד במאומה".
לא יכלה האישה לעמוד בפני תחנוניי, עמדה והתירה את החבלים. בטרם הלכה, יעצה לי להתחבא בין ערימות העשבים שבשדה. "כשיראה בעלי שנעלמת, בוודאי ינסה לרדוף אחריך ולהשיג אותך. טוב תעשה אם תתחבא בסמיכות עד יעבור זעם. עם רדת הלילה, צא מהמחבוא וחזור לביתך בשלום".
עשיתי כעצת האישה, ורצתי להתחבא בין העשבים והקוצים הגבוהים. כעבור זמן שמעתי את האיכר רץ בחימה לחפש אחריי. אימת מוות נפלה עליי. כעבור רגעים אחדים הרגשתי שהאיכר עומד צעדים ספורים בלבד ממקום מחבואי, ואף שמעתי את נשימותיו הכבדות. כפסע היה ביני ובין המוות. באורח פלא לא ראה אותי האיכר. הוא המשיך לחפש אחריי עוד שעה ארוכה, ולבסוף התייאש ושב בכעס לביתו.
בחסות החשיכה יצאתי ממחבואי, ובצעדים איטיים התרחקתי מהמקום, דרך הפרדסים והשדות, עד שהצלחתי להגיע הביתה, באפיסת כוחות מוחלטת אך בריא ושלם.
•
שמעו בני הבית הנרגשים את נס ההצלה, וסיפרו לו על ביקורו המפתיע של הרבי המהר"ש בביתם. עתה הבינו היטב את פשר פרקי התהלים שקרא הרבי עם הילדים פעמיים. כשקראו פרקי תהלים בפעם הראשונה, הצילה אשת האיכר את אביהם ושיחררה אותו מכבליו. בפעם השנייה, הוא ניצל בנס בשעה שהתחבא בין עשבי השדה.
סיפורי חסידים, עמ' 151. ליקוטי סיפורים, עמ' קסא