מסירות נפש להרבצת התורה
שנת תרפ"ב. ה"יבסקציה1" משתוללת, זורעת הרס וחורבן בקהילות ישראל. נסגרים בתי כנסת, תלמודי תורה, ישיבות ומקוואות. שחיטה יהודית אסורה בתכלית. ברית מילה – עבירה חמורה.
הרבי הריי"צ אינו מתרשם, ומייסד לשכה מיוחדת. חלק מחברי הלשכה מנהלים התכתבות עם כל הקהילות היהודיות ברחבי ברית המועצות בנוגע לפעולות הנדרשות לשמירת הגחלת היהודית. חברי הלשכה האחרים נוסעים מעיר לעיר ומעיירה לעיירה ומחזקים בדברי עידוד את העם המדוכא.
באחד הימים מתקיימת במוסקבה אסיפה חשאית, בהשתתפותם של עשרה - תשעה "תמימים2", חיילי בית דוד, והרבי.
"נמסור את נפשנו על הרבצת התורה עד טיפת דמנו האחרונה!", מחליטים הנאספים פה אחד, ואף נשבעים על כך. העבודה הגדולה, המקיפה את המעצמה הסובייטית כולה, מחולקת בין הנוכחים. מיד לאחר מכן מתחילה פעילות רווית גבורה ומסירות נפש, שפירותיה מאות תלמודי תורה חדשים.
מאימת עינם הפקוחה של "מהרסייך ומחריבייך", אנשי ה"יבסקציה" האכזרית, מתנהלים הלימודים במרתפים טחובים, חסרי חלונות. האוויר המעופש אינו מיטיב עם בריאותם של הלומדים הצעירים, ורבים נופלים למשכב. למרות הכול, הלימודים ממשיכים.
נשים צדקניות שומרות ליד פתחי המרתפים, במסווה של רוכלות המוכרות קטניות. לעיתים מספיקות הן להזהיר את הלומדים, אך קורה גם לא אחת כי המלמדים והתלמידים נתפסים בעת לימודם, סובלים עינויים קשים, נשלחים אל ארץ גזירה, או מוצאים את מותם במרתפי החקירות.
עקבותיהם של רבים נעלמים, אך הנותרים ממשיכים להילחם במסירות נפש שאין לה אח ורע. מוכנים למסור הכול, עד טיפת הדם האחרונה.
•
כמה יהודים חשובים רואים את המצב העגום, ופונים אל הרבי בתביעה: "אולי אין צורך במסירות נפש גדולה שכזו?".
הרבי עונה להם ללא היסוס: "כל עבודות המקדש נעשו על ידי כוהנים ולויים. עבודת הקודש היחידה שנמסרה כולה בידי זר הייתה שליחתו של השעיר לעזאזל ביום הכיפורים בידי אדם שהוכן לכך מראש, "איש עיתי". כולם ידעו כי המשלח את השעיר לעזאזל לא יאריך ימיו וימות במהלך השנה הקרובה. עם זאת, רבים חפצו והתחננו לקבל את התפקיד, מכיוון שהייתה זו ההזדמנות היחידה ליטול חלק ממשי בעבודות המקדש.
"ואם בשביל עבודה המקצרת ימים היו מוכנים למסור את נפשם, על אחת כמה וכמה שצריכים להימצא כאלו שיתעסקו ברצון ובחפץ בהרבצת התורה, הנותנת חיים!".
תשובתו של הרבי הותירה רושם חזק על החסידים, ורבים מהאברכים בני התורה השליכו נפשם מנגד כדי לייסד עוד ועוד "חדרים" מחתרתיים.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק יא, עמ' 152