אבא צדיק וחסיד
'מדוע כולם מתפללים מהר, ורק אבא שלי - לאט?', הרהר יוסף יצחק, מתבונן בתפילתו של אביו, הרבי הרש"ב.
"אביך לא יכול לומר במהירות את מילות התפילה", הסביר לו פעם אחד הדודים.
צער מילא את לבו של הילד הקטן. הוא ריחם על אביו, המתקשה בקריאת התפילה בשטף.
פעם ראה את אביו בוכה באמירת "קריאת שמע". קול הבכי המחריד זעזע את הילד, והוא רץ מבוהל אל אמו. "אמא! מדוע מאריך אבא בתפילתו יותר משאר המתפללים? למה קשה לו לקרוא את האותיות? והיום ראיתי שאבא בוכה... בואי איתי, ואראה לך שאבא בוכה...".
"שאל את סבתא, היא תסביר לך", הציעה האם, הרבנית שטערנא שרה.
מיהר יוסף יצחק הקטן אל סבתו, אמו של אביו, הרבנית רבקה, ושאל בכאב את שאלותיו.
"אביך חסיד גדול וצדיק. הוא חושב על פירוש כל מילה היוצאת מפיו, ולכן תפילתו איטית", הסבירה הסבתא.
הקלה עצומה מילאה את לבו של הילד. אבא איננו יהודי פשוט. אבא צדיק! בכיותיו בתפילה לא נובעות מצערו, שאינו יכול להתפלל כיאות, אלא מצערו על סבלו של עם ישראל כולו.
מאותו יום החל יוסף יצחק להתבונן בהנהגתו של אביו, והסיק כי שונה הוא משאר בני אדם. מידי בוקר אבא מניח תפילין וקורא "קריאת שמע", ולאחר מכן ממהר לקיים מצות כיבוד הורים, ומגיש כוס תה לאימו. תפילתו מיוחדת. את ידיו הוא נוטל בהקפדות והידורים מיוחדים. כל יום מבקר את אימו לפני תפילת מנחה, מגיש לה תה, ויושב בביתה כשעה. תמיד מדבר בשקט ובמתינות.
אבא צדיק...
•
פעם ביקר יוסף יצחק בבית סבתו, וכובד במאכל טעים שהכינה דודתו.
לאחר מכן שיחק עם בן דודתו.
לפתע נכנס הרבי הרש"ב. כל הנוכחים בחדר קמו לכבודו.
"עכשיו אביך יעניש אותך", לחש בן הדודה באוזנו של יוסף יצחק. "אספר לו שאכלת את הכיבוד בלי ברכה!".
"אני ברכתי ואתה לא!", התגונן יוסף יצחק ההמום. "אפילו יוסף מרדכי המשרת שמע שברכתי, ואף ענה "אמן" אחרי הברכה, ואילו אתה - לא רצית לברך! אם תעליל עליי, תהיה מלשין ושקרן!".
בן הדודה המשיך ללעוג. "אספר לאביך שלא ברכת, והוא יאמין לי ויעניש אותך!".
יוסף יצחק חש חוסר אונים.
יראה עצומה מילאה את ליבו. הוא ירא מאביו, וגם הצטער על הכאב שעתיד להיגרם לו. 'אבא יהיה עצוב מאד, על שבנו יחידו אוכל בלי ברכה', הרהר באימה.
"אבי חסיד וצדיק, והוא יודע את האמת. הוא יודע שברכתי!", קרא לבסוף, ורץ אל המשרת, יוסף מרדכי.
"אתה זוכר שברכתי לפני האכילה, וענית "אמן"?", שאל, ונרגע כשהמשרת ענה בחיוב.
"הצדק עימי!", בישר בהתרגשות לבן דודתו. "יוסף מרדכי ענה "אמן" על ברכתי, ואני לא ירא ממך עוד. אבא שלי צדיק, וגם אני צדיק. צדיק בן צדיק. ואתה מה? אתה גדול ממני בשנתיים, אבל לא ברכת, ואכלת כגוי, ואילו אני ברכתי, ויוסף מרדכי ענה "אמן" על ברכתי!".
אוצר סיפורי חב"ד, חלק י, עמ' 246