סתם יינם
כשביקר אדמו"ר הזקן בבית מדרשו של אחד מגאוני שקלוב, עיר מעוז של המתנגדים, רצה הלה לבחון את הרבי. היה לו לגאון משרת נכרי שעבד שנים במחיצתו ואף היה דובר אידיש, כך שמי שלא ידע לא הבחין כי נכרי הוא...
"לך למרתף, והבא משם בקבוק יין הניצב בפינה הדרומית-מזרחית!", הורה למשרתו.
כששב המשרת עם הבקבוק, ציווה האדון: "הבא את הבקבוק לבית המדרש ונכבד את האורח רב המעלה!".
הורה הגאון למשרתו למזוג לרבי כוס יין מלאה, ופנה אליו במתק שפתיים: "התכבד נא ואמור "לחיים"".
"תודה", אמר הרבי, והחל לברך בהתלהבות את הברכה שלפני השתייה, "ב-ר-ו-ך א-ת-ה... מ-ל-ך ה-ע-ו-ל-ם...".
כשחזה הגאון בהתלהבות הקודש, החל ליבו נוקפו על הפח שטמן לאיש ירא שמים שכזה. מעולם לא ראה יהודי מברך בהתלהבות שכזו. אך כבר היה מאוחר מידי...
הרבי המשיך לברך בהתלהבות: "...ש-ה-כ-ל נ-ה-י-ה ב-ד-ב-ר-ו...", לגם מן הכוס, ואמר "לחיים"...
פניו של המארח לבשו ארשת של תמיהה, עד כדי כך שלא ידע אם לענות "אמן" על הברכה...
הרבי הודה למארחו על הכיבוד והפטיר שכנראה המשרת לא הבין כראוי את דברי אדונו, והביא יי"ש במקום יין...
"קראו למשרת", ביקש בעל הבית, הגאון.
כשנכנס המשרת, שאל אותו אדונו: "מניין לקחת את בקבוק היין?".
"עשיתי הכול בדיוק על פי הוראותיך. נטלתי את הבקבוק מהפינה הדרומית-מערבית", השיב המשרת בפשטות.
"מהפינה הדרומית-מערבית, ולא מהפינה הדרומית-מזרחית?", נדהם הגאון. "אתה בטוח?".
"כן, בוודאי! מהפינה הדרומית-מערבית, כך ציווית אותי. ובכלל, מה לך כי נזעקת? הלא הבקבוקים דומים הם בדיוק לאלה הנמצאים בפינה הדרומית-מזרחית. אותו גודל ואותו צבע...".
הפטיר הגאון ואמר: "אכן נכון, דומים הם מאד, ודווקא לכן הצבתי אותם בפינות קוטביות, כדי להבחין בין היין המונח בפינה המזרחית, לבין היי"ש המונח בפינה המערבית...: אלא שכנראה שעל זה בדיוק אמר החכם מכל אדם, שלמה המלך עליו השלום: "לא יאונה לצדיק כל אוון"! אוי לי כי חפצתי לנסות את הצדיק...".
הוסיף הרבי ואמר: "כיוון ששלחת את המשרת הגוי למחסן שבו מאגר של בקבוקי יין ואף הורית לו להביא מהיין - מן הראוי, אפוא, שתערוך "שאלת חכם" על דינם של כל בקבוקי היין שבמחסן...".
ליקוטי דיבורים, חלק א, עמ' 292