הרב שאול דובער זיסלין מספר באיגרתו:
מקובל הוא אצל חסידי חב"ד שהתניא הוא התורה בכתב שבחסידות. נתחנכנו ולימדו אותנו כי התניא הוא גדול ועמוק קדוש ואלוקי שאין למעלה הימנו. הרגש זה אין קונים בחנות בכסף, רק נקנה זה על ידי חינוך טוב הרבה על ידי המשפיעים הטובים.
בזוכרי איך המשפיע שלנו ר' גרונם ז"ל סיפר לפנינו פעם, איך שהרב החסיד ר' אברהם'קע ז"ל (הרב דזעמבין), איזה רגעים לפני פטירתו אמר לו: "הגש לי גרונם את התניא ואפרד ממנו". כשלקח התניא בידו התגבר וישב במיטתו, פתחו בשתי ידיו והניח את פניו עליו ובכה בבכייה רבה עד שהרטיב את העלים בדמעות, ואמר: "אדמו"ר הזקן אמר, שעם התניא אפשר להיות חסיד כאברהם אבינו".
והמשיך לבכות בפניו על התניא. אחר כך הושיט אותו לר' גרונם ושוב שכב במיטה כמקדם. ואחרי רגעים מועטים יצאה נשמתו בטהרה. וכשר' שמואל גרונם סיפר זאת גם כן שפך דמעות רב.
פעם אחת ישב המשפיע ר' גרונם ז"ל איתנו בהתוועדות והחזיק בידו התניא מהדפוס החדש (תר"ס), זה היה בשנים הראשונות אחרי ההדפסה, ובהתלהבות גדולה אמר:
"החסידים אינם יודעים כיצד להודות לרבי, אפילו עבור ההדפסה עצמה שהייתה בצורתה זו. הוא עשה את התניא ל"יש ומציאות" אפילו בחיצוניות דחיצוניות:
"כשמחירו של התניא היה עשר פרוטות (קופיקות), כשהוא היה ספרון קטן באותיות זעירות, הסתירה עובדה זו על האור הגדול אשר בו. אך כשנדפס התניא על נייר משובח, אותיות גדולות, גיליונות רחבים, כריכה נאה, והוא "תופס מקום", נגלה האור לראות את פנימיותו של התניא".
דבריו האחרונים של ר' גרונם מוסבים על הדפסת ספר התניא בשנת תר"ס, על-ידי הרבי הרש"ב. עד אז היוותה התניא ספרון צנום, גדוש אותיות זעירות וצפופות, ללא המפתחות ויתר ההוספות.