הרה"ג ר' יוסף צבי הלוי סגל מספר:
במעמד "הנחת אבן הפינה" לבניין "בית-תקווה" בכפר-חב"ד - אשר נועד לקליטת ילדים מציפורני המיסיון ומשמש כיום את ישיבת "אור-שמחה" - סיפר הרב שאול דובער זיסלין:
אחד החסידים שח באוזני הרה"ח ר' אייזיק מהומיל, כי סובל הינו רבות ממחשבות זרות, אולם בעת שלומד חסידות, מצליח להבריחן ולבטלן. הגיב ר' אייזיק:
"שמע נא ידידי. בהיכל המלך שוכנים כלל החפצים הנמצאים בבית רגיל, אולם הינם עשויים שם מחומר יקר. אף המטאטא והיעה, שנועדו לגריפת הפסולת העדינה שמצטברת, עשויים כסף, וסיביו של המטאטא מורכבים מפיסות משי. האם יסבור אדם, כי ניתן לגרוף באמצעות כלים מפוארים אלה את הפסולת הגסה של הרחוב?!"
סיים ר' אייזיק בתביעה: "האם לשם כך התגלתה תורת החסידות?! כדי לטאטא באמצעותה את המחשבות הזרות?!"
על משקל דברים אלה, התייפח הרב זיסלין ותהה בקול גבוה, שהוזיל דמעות אף מעיניהם של המשתתפים: "מי פילל ומי מילל, כי ביום מן הימים תשמש תורת החסידות להצלת ילדים יהודיים משמד! האם לשם כך נתגלתה פנימיות התורה?! כדי להציל מטביעה בשאול תחתית?!" הוא המשיך בבכיו, שבקע מעומק לבו, וגילם את דמותה של הישיבה בליובאוויטש.
"אומנם", השיב הרב זיסלין לשאלתו הרטורית: "אכן כך! הקדוש ברוך הוא "השליך משמיים ארץ תפארת ישראל" - בעל שם טוב! סוף-סוף, אם ניתן להציל נשמות יהודיות, על-ידי תורתם של הבעל שם טוב ורבותינו נשיאינו, כדאי ושווה הדבר".