התוועדות שבת מברכים אלול תשכ"ב, נחקקה בזיכרונם של משתתפיה. ר' פינחס אלטהויז ניגן ניגונים בזה אחר זה בהתרגשות עצומה, ודמעות נשרו מעיניו. כשסיים, פנה אליו ידידו, הרה"ח ר' משה גוראריה, ואמר לו: "פיניע, למי שיש חוש כה גדול בנגינה, היה צריך להיות חוש גם בעבודה!"
השיב לו ר' פיניע: "מיישקה, הלוא כעת חודש אלול והבריאה כולה רועדת. חיות היער, הציפורים שעל ראשי האילנות והדגים, רועדים מאימת יום הדין. כולם, חוץ ממני וממך: אתה עם ההשכלה שלך ואני בשלי. מה יהיה מיישקה?!"