ניגוניו הנפלאים של ר' נחום גולדשמיד ביטאו אף הם תנועה עמוקה. עוד בעת לימודיו בישיבה, בעיר חרקוב שבאוקראינה, נודע בנגינתו והכול האזינו לה. הרה"ח ר' יואל כהן מספר:
זכורני מהתוועדות בתל-אביב, שניגנו בהתעוררות רבה, ניגון של מי מרבותינו נשיאינו. ר' נחום תמה על כך: "ניגון זה הינו ניגון של רבי, ואין בכוחנו לממש את תוכנו הפנימי. עלינו לנגן ניגון של חסידים, השייך אלינו" (בניגוד לר' נחום, החסידים שניגנו - למדו בישיבה בליובאוויטש, והניגון הציפם בזיכרונות)".